אור הישר (זרעים) מ

ואני שעורים אין זה ברירה מצד עצמו, רק הוא ניהו המברר לעצמו חלק זה וחלק האחר בירר עבור חבירו ואין זה ככל ברירה, ועפ"ז בלתי מובן לע"ד, איך עלה כלל על דעת התוס' בקידושין י"ז ע"ב לפרש, הא דגר ועכו"ם שירשו את אביהם דאומר לו טול אתה ע"ז ואני מעות דזהו מטעם ברירה, הלא בשני מינין כאלו והוא בעצמו מברר אין זה ענין לברירה כנ"ל, וצ"ע כעת

מי"א המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל הן חייב לעשר כו' ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב

, מי"ב עם הארץ שאמר לחבר קח לי אגודת ירק קח לי גלוסקין אחד לוקח סתם ופטור ואם אמר שלי זה וזה של חברי ונתערבו חייב לעשר ואפילו הן מאה. הנה המפרשים מיחסים ביאור משנתנו לברייתא דעירובין ל"ז דתליא בברירה ע"ש, וקשה הלא מדקתני בסיפא ואם אמר שלי זה וזה של חברי ונתערבו כו', משמע דברישא לקח החבר שתי האגודות סתם ונתן אחת מהן לעם הארץ השולחו, א"כ הוא ניהו בעצמו המברר, ולא דמי בזה לכל ברירה דבש"ס כמו היין מן הנוד ואיזו שתצא בפתח תחילה וכה"ג, דהדבר נברר מעצמו ולהכי אתינן בע"כ לדין ברירה משא"כ הכא וצ"ע כעת

, שם ואם אמר שלי זה וזה של חברי ונתערבו חייב לעשר ואפילו הן מאה. פי' ולזה לא יועיל ג"כ דין ברירה, ע"פ הכלל שכ' התוס' בתמורה ד"ל סוף ע"א ובש"מ דכל דבר שהוברר האיסור מתחילה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכינן אברירה ע"ש, ומשו"ה חייב לעשר מספק. פרק שביעי

מ"א המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר כו', ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ק"נ

מ"ב מזגו לו את הכוס אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הו מעשר כו'. בירושלמי מקשה מדוע לא ניחוש גם הכא שמא ישבר הכוס או ישפך היין באמצע שתייתו ונמצא ששתה טבלים למפרע כמו דחיישינן לבקיעת הנוד גבי הלוקח יין מבין הכותים ומשני הכל מודים על הכוס שהוא על אתר, פי' מיד אחר שהתנה הוא שותה ומשו"ה לא חיישינן הכא שמא תיבקע, ומסיק