עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › אור הישר (זרעים)

אור הישר (זרעים) לט

Ohr Hayashar Zeraim 39 · אור הישר (זרעים) · free full Hebrew text

Open in the reader →

מ"ט חבר ועם הארץ שירשו את אביהם ע"ה כו'. והקשה הר"ש הא כבר תנא ליה רישא או שירשו כו' ע"כ, אולם לפמש"כ בחידושי לעיל מ"ח דהתם איירי דשני היורשים הם חברים ומשום מכירת טבל שלא לצורך גם לחבר אסור ורק במשנתנו דהכא במכירת דמאי לע"ה איירי לפ"ז ניחא ע"ש

מ"י חבר ועם הארץ שירשו את אביהם ע"ה יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני כו' גר ועכו"ם שירשו את אביהם עכו"ם יכול הוא לומר טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות כו'. ופירש"י בחגיגה כ"ה ע"ב אהא דטול אתה חטים כו' דכיון דחד מינא הן אמרינן יש ברירה כו' אבל בשני מינין אין לומר ברירה, וכ' שם התוס' דגם בסיפא דגר ועכו"ם שירשו את אביהם דיכול לומר ג"כ טול אתה ע"ז ואני מעות גם התם מפרש רש"י משום טעמא דברירה ע"ש, ולפנינו ליתא האי פירושא דסיפא ברש"י, אבל נפלאתי איך יוכל לפרש הכי בסיפא, כיון דברישא מפרש כאשר הוא גם לפנינו, דרק בחטין וחטין יוכל לאמר כן משום דהוא מין אחד אבל בשני מינין לא אמרינן ברירה, ואיך יפרש בסיפא טעמא דברירה. הלא ע"ז ומעות שני מינין נינהו, וכ"כ הרשב"א בחידושיו לקידושין י"ז ע"ב דברישא גבי חבר וע"ה הוא מטעם ברירה ומשום דחטין וחטין חד מינא הוא משא"כ בסיפא דגר ועכו"ם לאו מטעם ברירה הוא דע"ז ומעות שני מינין הן ע"ש

והנה ברישא דמשנתינו דחבר וע"ה שירשו את אביהם ע"ה הקשה הר"ש הא כבר תנא ליה רישא או שירשו כו' ע"ש, וכוונתו למשנה הקודמת דתנן שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו כו', ועפ"ז ג"כ איכא ל למידק ע"ד התוס' בחגיגה שם שכ' וז"ל ומההיא דהלוקח יין מבין הכותים ליכא לאקשויי דשמעינן מינה ברירה דהתם טעמא אחרינא איכא שמפרש דבריו בהדיא אבל ירושה דממילא הויא לא ע"ש, ולפי הנ"ל הלא משנתינו דהכא היא ממש כהמשנה הקודמת מדהקשה הר"ש הא כבר תנא ליה. ושם כייל בהדיא ירושה דממילא עם אריסות ושותפות

אמנם בעצם הסברא לחלק בין מין אחד לשני מינין דפירש"י, וכדמוכח ממשנתנו גופה דמסיק אבל לא יאמר לו טול אתם חטים ואני שעורים כו', נלע"ד להסביר בד"ז דבשלמא כשנפל לשניהם בירושה מין אחד, ובע"כ הוה חציו לזה וחציו לזה. הלא בהכרח אתינן לטעמא דברירה, דכשאתה נותן לראובן חלק זה ולשמעון חלק האחר ותאמר דילמא חלקו של ראובן שייך לשמעון ושל שמעון לראובן, הלא תברא בצדו מאי חזית, וכן להיפוך דילמא חלק זה לזה וזה לזה, עד דבע"כ אתית לטעמא דברירה, היינו בחלק זה שניתן לו אמרינן הוברר למפרע דזהו חלקו, משא"כ בשני מינין אם אתה נותן לו חטין אפשר דהשעורים שייך לו, ואפשר נמי חציו חטין וחציו שעורים וכה"ג, ומה שהוא אומר לו טול אתה חטים