אור הישר (זרעים) לח

מ"ו בש"א לא ימכור אדם את זיתיו אלא לחבר בה"א אף למעשר וצנועי ב"ה היו נוהגין כדברי ב"ש. וכ' הרמב"ם בפיה"מ דפלוגתייהו היא דב"ש סברי אסור לגרום טומאה לחולין שבא"י וב"ה סברי מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י, וע' תשב"ץ ח"א סי' י"ד

והנה בביצה ל"ד ריש ע"ב כ' התוס' מקשה בירושלמי מחלפא שיטתייהו דב"ש לעיל קאמר לא יטול אא"כ נענע והכא קאמר דבאמירה סגי דהא ר"א שמותי הוא כו' ע"ש, והשתא לפי הנחה זו דמצינן להקשות משיטת ב"ש על ר"א ומשום דהוא שמותי מתלמידי ב"ש, א"כ איכא למידק נמי הכא כמ"כ איך מסקינן בסוטה ד"ל ע"ב דר"א ס"ל מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י הלא היא נגד שיטת ב"ש במשנתינו וצ"ע

מ"ז שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו בכל מקום שהוא. וקשה בשלמא לפירוש הראב"ד ספ"ט מה' מעשר שלא היו שותפים רק שני אנשים נפרדים משני כרמים היינו דנקט שנים שבצרו את כרמיהם, משא"כ לפמש"כ הכ"מ שם דהרמב"ם הבין דאיירי שהיו שותפים בכרם אחד הלא הי"ל לתנא להתחיל השותפין שבצרו את כרמם, כדקתני השותפין שרצו לעשות מחיצה השותפין שנדרו זמ"ז. כן לפ"מ שכל החידוש הוא אדות הרמת חלק הדמאי, נמצא שחלק זה הוא רק ספק, א"כ מדוע תנא אחד מעשר ואחד שאינו מעשר, דלשון זה משמע דכמו שהאחד מעשר ודאי כן השני ודאי אינו מעשר, וא"כ ליכא בזה ספק, והיל"ל כמו בכ"מ אחד נאמן על המעשרות ואחד אינו נאמן או אחד חבר ואחד ע"ה וצ"ע כעת

בר"ש ירושלמי א"ר אלעזר דר"מ היא דאמר לא התירו למכור דמאי אלא לסיטון בלבד כו', ע' בס' חזון איש לשביעית סי' ד' סק"ח

מ"ח שנים שקבלו שדה באריסות או שירשו או שנשתתפו יכול הוא לומר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני ואני חטים שבמקום פלוני כו'. וכ' בתפא"י דמיירי שאחד חבר ואחד ע"ה ע"ש, ולפי דבריו קשה טובא הלא במשנה דבתר הכי תני חבר וע"ה שירשו את אביהם עם הארץ יכול הוא לאמר לו טול אתה חטים שבמקום פלוני כו', ובמשנתנו הלא תני נמי או שירשו ומדוע כפל התנא האי דינא, ובע"כ דשני דינים נפרדים הם ורק במשנה דלקמן איירי בחבר וע"ה, ומשום לתא דמכירת דמאי לע"ה אתינן עלה, ומשנתנו דהכא גם בששניהם חברים, ומשום מכירת טבל דאסור למכור גם לחבר חבירו אלא לצורך כמש"כ התוי"ט ע"ש, וכמש"כ תמצא מפורש ומבורר בשני פסקי הרמב"ם פ"ו הי"ד מה' מעשר ושם פי"א ה"ו ע"ש. ואפשר יפרש התפא"י משנה דלקמן ע"פ פי' הר"ש שם ועמש"כ בחידושי שם.