אור הישר (זרעים) לה

מ"ח הלוקח טבל משני מקומות מעשר מזה על זה אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. והקשו בתוס' חדשים ובמשנה ראשונה מאי קמ"ל דרשאי לעשר מטבל על טבל פשיטא כיון דמכרו בתורת טבל בודאי לא עישר כו' וע"ש מה שתירצו כל אחד לפי דרכו

ונראה דטובא קמ"ל ובמשנה גופה ביארו הם החידוש בזה, דלכאורה קשה טפי איך משכחת כלל רישא דמשנתנו הלוקח טבל משני מקומות. הלא לעיל פ"ג מ"ג תנן דרק ר' יוסי מתיר למכור טבל ודאי אם המוכר יודיע ללוקח לוקח בשעת המכירה שהוא טבל אבל רבנן אסרי, וסתמא דמשנתנו ודאי לא נשנית אליבא דר' יוסי, וזהו מה דסמיך מסדר המשנה אע"פ שאמרו אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך. והאי לצורך הוא דוקא אם נתערב לחבירו חולין מועטים בטבל מרובה מפני שאין לטבל זו תקנה אחרת עד שיעשר עליו ממקום אחר וע' בביאור הגר"א ליו"ד סי' של"א ס"ק קע"ט, ועפ"ז טובא קמ"ל כיון דאיסור מכירת טבל חמור כ"כ, א"כ גם בדיעבד בטלה מכירתו וכל אחד יעשר לעצמו, וכהא דא"ר יוסף בכתובות פ"א ע"ב כיון דאמר רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני, וכה"ג אמר איהו גופיה בנדרים ד"כ ע"א הואיל ואמרי רבנן אין נזקקין לו בי דינא דמזדקקי לא עביד שפיר. וה"נ אמר רבא בזבחים ע"ג ע"ב השתא דאמור רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי וע' מה שהארכתי בפרט זה בחידושי לזבחים שם, ולפי כל הנ"ל אשמעינן הכא טובא במשנתנו, דאם נזדמן צורך כזה לחבר כנ"ל, אז מותר אפילו לכתחילה ליקח טבל, ואם אי אפשר ליקח ממקום אחד יקח משני מקומות ויעשר מזה על זה

מ"ט מעשרין משל ישראל על של כושיים משל כושיים על של ישראל כו' ירושלמי מתניתין דר"מ דאמר אין קנין לכושי בארץ ישראל לפוטרו מן המעשרות כו', וכ' הר"ש דסוגיא דמנחות פליג על הירושלמי, וע' מה שהאריך בזה בת' רבינו בצלאל אשכנזי סי' א'

מ"י עציץ נקוב ה"ז כארץ תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה כו'. ע' בת' הרשב"א סי' אלף ק"ע

מי"א תרם מן הדמאי על הדמאי כו'. בתוס' רע"ק הקשה הא הוי ס"ס שמא שניהם אינם מעושרים או שניהם מעושרים כו' ע"ש, אולם כה"ג איכא למידק לעיל פ"ג מ"ו הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנו מפני שהיא חשודה לחלוף כו', דהתם נמי איכא ס"ס ספק מחלפא ואת"ל מחלפא שמא מעושרת נתנה לו, ובע"כ דהכי תקינו רבנן גבי דמאי לעשותו כחד ספק כדכ' בת' ר"ב אשכנזי סי' א' ע"ש, וע"ע מה שהאריך במשנה זו המל"מ בפ"ה הי"ז מה' תרומות.