אור הישר (זרעים) לא

מ"א מאכילין את העניים דמאי כו'. ירושלמי א"ר יונה מתניתין בעניים חברים כו', ע' נועם ירושלמי לפאה פ"ח

מ"ב היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך. וכ' הרמב"ם בפיה"מ דהאי עומד ולוקח דמשנתנו איירי דלא נטל אותם בידו ע"ש, אולם בב"ב פ"ח ע"א תניא בברייתא בירר והניח אפילו כל היום כולו לא קנה ולא נתחייב במעשר ע"ש, משמע דנטלם בידו, כן התם מחלק בין גמר בלבו לקנותם ובירא שמים דזכה עי"ז במקחו ע"ש

כן איכא למידק על לשון משנתנו מותר להחזיר מפני שלא משך, הלא בירושלמי מעשרות פ"ג ה"א אמרינן דלענין קביעת מעשר דמים כמקח הן, וכ"פ הרמב"ם דפ"ה מה' מעשר הלוקח פירות תלושין לאכלן נקבעו למעשר ומאימתי יקבעו משיתן את הדמים אע"פ שלא משך ע"ש, ולפ"ז הו"ל למיתני הכא מפני שלא נתן את הדמים וצ"ע

מ"ג המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע לא יצניע עד שיעשר ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו פטור. וקשה מאי פטור דקאמר הלא לשון כזה נופל רק על פטור דבהחלט, משא"כ הכא דנטלן מתחלה שלא יאבדו שהוא ג"כ להצניע לאכלן לאחר זמן אלא שהוא מתכוין בכוונה מתחלה לכך, א"כ כשיצטרך לאוכלן יהיה מוכרח לעשרן, ולפ"ז חידוש המשנה הוא דמשעת מציאתן מותר להשאירן בידו כך בלתי מעושרין עד שיצטרך לאכלן ובכגון זה בלתי נופל שם פטור, כיון דבעוד שעה או שעתים מחר או מחרתים יהיה מחוייב לעשרן, ופשוט דמשו"ה שינה הרמב"ם צורת ההלכה בפי"א ה"י מה' מעשר וכ' בזה"ל ואם נטלם מתחלה שלא יאבדו ה"ז מותר לשהותן אצלו עד שירצה לאוכלן או למוכרן ויעשר אותן דמאי עכ"ל, ועפ"ז בלתי מובן לשון הרמב"ם בפיה"מ שכ' וז"ל ואם נטלן בשביל שלא יאבדו פטור מלעשר לפי שאינו נוטל אותם לעצמו אלא הוא כמו שיציל מיד הכושים ומיד הדליקה לזולתו עכ"ל, הרי דמפרש האי פטור דפטור לגמרי ובשביל שאינו נוטלם לעצמו כו', א"כ הרמב"ם סותר ממש את פירושו, והפליאה הגדולה ג"כ על הרדב"ז שם שהרכיב ע"ד הרמב"ם בה' מעשר את דבריו שבפיה"מ ולא הרגיש שהם סותרים זא"ז וצע"ג

מ"ד המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית לטוחן נכרי דמאי. ע' ראב"ד ומפרשים פי"א הי"ג מה' מעשר ובח"ס ח"ו סי' י"א

שם המפקיד פירותיו אצל כותי או אצל עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית