אור הישר (זרעים) ל

מ"ב המקבל עליו להיות נאמן מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר ואת שהוא לוקח כו'. וכ' במשנה ראשונה וז"ל וא"ת הא תני מעשר את שהוא מוכר, וכיון שמעשר בפני הלוקח מה צריך לנאמונותו כו' ע"כ, ולדעתי בלתי מובנת קושיתו האם ל לעולם יעשר בפני הלוקח, הלא הכא איירי באדם שלא היה מוחזק עד עתה לנאמן על המעשרות, ואשמעינן במשנתנו תקנתא עבורו שיהיה נחשב בין הנאמנים, והיינו דתנן דזהו תקנתו, הקבלה ברבים על דברים אלו. ואח"כ להוציאם לפעולות במעשה, ואחרי שיבאו עדים שהוא רגיל בהם תמיד, מאז נאמן על פירותיו לאמר מעושרים הם ולא יצטרך לעשרם בפני הלוקח, וכל הדברים הם רק עד שיצא לו שם שהיא רגיל בהם כמבואר ברמב"ם בהדיא, וע"ע בחזון איש לשביעית סי' יוד סק"ט

שם ואינו מתארח אצל עם הארץ כו'. והוא כדאמרינן בברייתא דנדרים ד"כ ע"א ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים

מ"ג המקבל עליו להיות חבר אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש ואינו לוקח ממנו לח. בירושלמי נאמן ע"ה לאמר הפירות הללו לא הוכשרו וכ' בתוי"ט הטעם דהא דאין ע"ה נאמן לאמר שלא נטמאו לפי שאין בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות ולפיכך אע"פ שהוא ישראל וישנו בתורה ובמצות אינו נאמן לטהרות כמש"כ הרמב"ם ברפ"י ממשכב ומושב והלכך לענין לאמר שלא הוכשרו נאמן לפי שאין זה צריך לשום בקיאות לדקדק עכ"ל. וע' מה שהאריך בזה בחזקה רבה חי"ד סי' פ"ג

בר"ב ד"ה ואין לוקח. ונאמן ע"ה לאמר הפירות הללו לא הוכשרו אבל אינו נאמן לאמר הוכשרו אבל לא נטמאו. ע' בס' משנה אחרונה לטהרות פ"ז מ"ו

מ"ד הנחתומים לא חייבו אותן חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה כו'. ע' שעה"מ פ"ט ה"ב מה' מעשר ובכפתור ופרח פרק ל"ו

מ"ה ר"מ אומר את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה כו'. ע' ב"מ נ"ו ע"א ובתוד"ה לא התירו וביפה עינים שם ובהגהות הגר"א לתוספתא דמכילתין פ"ג.