אור הישר (זרעים) כט

מ"ג מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי. ע' בר"ש וברא"ש ע"ז פרק ר' ישמעאל סי' ט' ובאור שמח סוף ה' מילה ובמש"כ בחידושי לחולין ד"ו ע"ב ע"ד התוס' ד"ה והתיר וע"ע בחזון איש לשביעית ריש סי' ד'

שם חלת עם הארץ והמדומע והלקוח בכסף מע"ש ושירי המנחות פטורין מן הדמאי. ע' בירושלמי לקמן רפ"ה

שם שמן ערב ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין. וכ' הר"ש ומשום דנתערב עם בשמים ואינו בעין כ"כ פטרי ב"ה כו' ושמא שאני הכא דעיקרו למשיחה ולא לאכילה, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"א וע"ע בכפתור ופרח פל"ה

מ"ד הדמאי מערבין בו ומשתתפין בו. וכ' הר"ש ובפ' בכל מערבין פריך דמאי הא לא חזי ליה ומשני מגו דאי בעי מפקר נכסיה והוי עני וחזי ליה דתנן מאכילין את העניים דמאי חזי ליה ע"כ, ולכאורה מאי מגו היא זו אטו בשופטני עסקינן שיפקיר כל נכסיו ובתוך כך יזכו אחרים וישאר גברא ערטילאי רק בשביל הנאה פעוטה כזו של עירוב או שיתוף, אולם הוא הדבר שכתבתי בחידושי לעיל פאה פ"ד מ"ט, ע"פ הכלל בכל הש"ס דכל דבר שיש לו תקנה הוקל דינו אע"ג דהתקנה לא נעשתה רק מפני אפשרות התקנה, כמו ביומא פ"ג גבי מאכילין אותו הקל הקל דטבל ותרומה מ"ס טבל חמור אבל תרומה חזיא לכהן ומ"ס תרומה חמורה אבל טבל אפשר לתקוניה ע"ש, ואע"ג דהתם איירי להאכיל התרומה לישראל והטבל כל זמן שלא נתקנה, ובהכרח דרק מפני אפשרות התקנה אפילו במקום וזמן שהוא מהנמנע אפ"ה הוקל דינו בשביל זה. ובחידושי לזבחים ל"ב ע"א הארכתי ע"פ כלל זה, ולפ"ז ה"נ כוונתם כיון דאיכא אפשרות ההפקר עכ"פ כל זמן שלא זכה בו אחר, הוקל ממילא דין זה שנוכל לאמר בזה מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוה עני וחזי ליה. פרק שני

מ"א ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום הדבלים כו'. בירושלמי איפלגו דר' יוחנן סבר כיון דמתניתין סתמא קתני לכן בין לוקח מישראל בין לוקח מעכו"ם מעשרן דמאי ור"א סבר דוקא כשקונה מישראל מעשרן דמאי אבל אם קונה מנכרי חייב להפריש ודאי, וע' מה שהאריכו בזה בביאורי הגר"א ובמראה הפנים

שם כל המשתמש ממנו פטור. ע' במפרשים וע"ע בכפתור ופרח ס"פ ל"ז.