אור הישר (זרעים) כה

מ"א מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו הנמושות. וכ' בר"ש עד שילכו הנמושות דמשהלכו מתייאשין העניים כו' ע"כ, הנה לשון זה מורה ההיתר לכל אדם רק אחרי גמר הליכת הנמושות, וכ"ה הלשון בת' הרשב"א סי' שס"ח מאימתי כל אדם מותר משהלכו בה הנמושות ע"ש, הרי הר"ש והרשב"א נטו מלשון המשנה דקתני משילכו דזה מורה ההיתר לכל אדם משיתחילו לילך, וביותר איכא למידק בזה ע"ד הרמב"ם דבפיה"מ כ' משיפסקו העניים מלבקש אותם הם מותרים לכל בני אדם, ובפ"א הי"א מה' מתנות עניים כתב מאימתי מותרין כל אדם בלקט משיכנסו המלקטים כו' ע"ש וצ"ע כעת

מ"ב אין נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן. ע' קצוה"ח סי' ע"ח סק"ח ובחזקה רבה חח"מ סי' פ"ו

מ"ג נאמנין על החטים ואין נאמנין לא על הקמה ולא על הפת כו'. פי' דהוא כנגד המנהג כדתנן במשנה הקודמת וע"ש בר"ש, ובר"ש דמשנתנו כתב דהוי כמו מגו במקום עדים, וע' בנמו"י לב"מ דף ק"י ע"א בד"ה אריס אומר למחצה ירדתי

מ"ד נאמנים על הירק חי ואין נאמנים על המבושל אא"כ היה לו דבר מועט שכן דרך בעה"ב להיות מוציא מלפסו. פי' ובדבר מועט נאמן על המבושל אפילו אמר בפירוש אני בשלתי ממתנותי, משום מינו דאי בעי הוה אמר דהבעה"ב נתן לי כך מבושל, וע' ברמב"ם פי"ב הי"ד מה' מעשר

מ"ה אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים כו'. הנה התוס' בחולין קל"א ע"א ד"ה מעשר עני הביאו מהספרי דקראי דפ' ראה מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך והנחת קאי על המתחלק בתוך הגרנות ע"ש, ועפ"ז שפיר הקשה לכאורה במשנה ראשונה איך תני במשנתנו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין כו' הלא בגורן אין בעה"ב מחלק אלא מניחו ועניים באים ונוטלין והביא סייעתא לקושיתו מדברי הראשונים בנדרים פ"ד ע"ב ע"ש

ואני אוסיף מיא וקמחא לקושיתו הלא באותה פרשה כתיב ואכלו ושבעו ותניא עלה בספרי מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים כו' ע"ש, ומעתה קשה טובא הלא כיון דכתיב והנחת א"כ ידיו מסולקות מחלוקה ולפ"ז מה ענין לבעה"ב עם קרא דאכלו ושבעו. יאכלו כמה שימצאו שמה כיון דאליו נוגע רק המצוה דוהנחת ולא להלעיטם עד כדי שביעה. ואיך יתקיימו שתי מקראות אלו ביחד

ולכן אמינא דכ"ז הרגיש הרמב"ם ומשו"ה כ' בפ"ו ה"ז ממתנות עניים וז"ל בעל השדה שעברו עליו עניים (וקרא אותו בעל השדה ולא בעה"ב להורות