אור הישר (זרעים) כד

מ"ד איזהו עוללות כל שאין לה לא כתף ולא נטף כו'. ע' בפי' הרמב"ם והר"ש ובמה שהאריכו בזה הראב"ד והר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' קדושים פרק ג' משנה ג' ובכפתור ופרח סוף פרק נ"ב ובס' יראים סי' קנ"ט

מ"ה המדל בגפנים כשם שהוא מדל בתוך שלו כן הוא מדל בשל עניים ד"ר יהודא רמ"א בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל עניים. וכי התוס' במו"ק ד"ד ע"ב וז"ל כך מידל בשל עניים דכי אסר רחמנא ליקח עוללות ה"מ בשעת בצירה כדכתיב כי תבצור כרמך לא תעולל איסור עוללות עלייהו עכ"ל, וקשה טובא הלא בפירושם ע"ד ר' יהודא הניחו בזה תימה ע"ד ר"מ. וכי פליג ר"מ על הכתוב ומ"ט דר"מ, ועוד מדוע נאדו התוס' מטעם הירושלמי בפרקין דר"י סבר דעניים יש להם דין שותפים אל הבעה"ב ור"מ סבר עניים דינם כקונים ממנו, ובזה הלא מפרשים טעמא דתרווייהו. ועוד הלא מן הירושלמי תקשה ע"ד התוס' דהא בין לר"מ בין לר"י יהיו העניים שותפים אל הבעה"ב או קונים ממנו גם בשעת הגידול שהוא קודם הבצירה, ומצאתי במלאכת שלמה שהביא לדברי התוס' ולדברי הירושלמי ולא העיר מכל הנ"ל וצ"ע

מ"ו כרם רבעי בש"א אין לו חומש ואין לו ביעור ובה"א יש לו הנה פלוגתתם בזה דב"ה ילפי קדש קדש ממעשר מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי כן וב"ש לית להו האי גז"ש. והקשה בר"ש לב"ה למה לן קדש הלולים למילף אחליה והדר אכליה תיפ"ל מהך גז"ש, וכן הקשו התוס' בקידושין נ"ד ע"ב ובברכות ר"פ כיצד מברכין וע"ש בתוס' ר' יהודא חסיד ובתוס' הרא"ש ושטמ"ק ובצל"ח לברכות שם ובמה שתירץ במקנה לקידושין שם. וע"ע בכלכלת שביעית איך דמבאר הא דבסוגיין בטוב טעם

מ"ז א"כ למה נאמר כי תבצור לא תעולל אין לעניים בעוללות קודם הבציר. פי' אין להעניים זכות ללקיטת העוללות קודם שהבעה"ב התחיל לבצור את האשכלות, אמנם גם קודם הבצירה יש להם חלק עם בעה"ב לר' יהודא כשותפים ולר"מ כקונים כמבואר בירושלמי בפרקין לעיל ה"ה. ומאימתי מתחיל זכות חלק העניים בכרמו באופן שלא יוכל הבעה"ב להקדישו משום אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו מבואר תיכף בתר הכי במשנה ח' ועמש"כ בחידושי שם

מ"ח המקדיש את כרמו עד שלא נודעו בו העוללות אין העוללות לעניים משנודעו בו העוללות העוללות לעניים. וכ' בר"ש מפורש בירושלמי ובתוספתא שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו ע"כ, ע' כה"ג במשנה ערכין כ"ו ע"ב ובירושלמי כלאים פ"ב ה"ה ושם פ"ה ה"ה ופ"ז ה"ג פסחים פ"ג ה"ג כתובות פ"ג ה"ז ב"מ פ"א ה"ד.