אור הישר (זרעים) כג

עדיין עליו ולהכי חשב עליו הבעה"ב להשתמש בו לעצים או למוכרו כמו שהוא ומשו"ה אינו חל עליו שם שכחה, וא"כ הרי אינו עומד אילן זה כשאר אילנות, ולכן דייק ר"י תיבת שנמצא היינו שנמצא עקור, ור"א ס"ל כתנאי דגרסי נמצא עומד, ודייק תיבת עומד לעיקר שהוא עומד כשאר אילנות ופטורו מן השכחה משום שהשורות הסתירוהו ע"ש

והנה אע"ג דר"א תלמידיה דר' יוחנן הוה כדאמרינן ביבמות צ"ו ע"ב וע"ש ע"ב ע"ב רש"י ד"ה ראיתי לבן פדת ובמש"כ בחידושי שם, מ"מ נקטו כאן כל המפרשים כר"א נגד ר"י רביה, משום דלא איהו לחודיה פליג עליה רק סמיך על הני תנאי דגרסי שנמצא עומד כנ"ל, אולם הא קשה לפ"ד הני תנאי ור"א דס"ל כוותייהו הלא תיבת שנמצא מיותר והיה מספיק אי הוה תני זית העומד בין ג' שורות, כיון דעומד ככל האילנות וכל פטור שכחתו הוא משום שהאילנות הסתירוהו, וקא חזינן דהרמב"ם הבין מתניתין כר"א ואפ"ה לשונו בפיה הכ"ה ממתנות עניים זית העומד באמצע השורות כו', כן איכא למידק מדוע השמיט הרמב"ם הך דינא דר' יוחנן אי אילן שנעקר ממקומו ופירותיו עדיין עליו אם יש בו דין שכחה, ואפשר דנכלל במש"כ שם הכ"ד אחרי שמפרש דין זית שיש לו שם בשדה וז"ל היה מסויים בדעתו הרי זה כמפורסם וידוע כו' ע"ש, כן איכא למידק לפי הנ"ל על לשון התוספתא בפ"ג דלא נקט בהאי דינא לא לשון שנמצא ולא לשון עומד, רק הכי גרסת הברייתא התם הזית שהוא על שלש שורות על שני מלבנין ושכחו אין שכחה ע"ש. הלא תיבת שנמצא ותיבת עומד המה עיקרים להלכה ואיך נשמטו וצ"ע

מ"ג איזהו פרט הנושר בשעת הבצירה היה בוצר עקץ את האשכול הוסבך בעלים נפל מידו לארץ ונפרט הרי הוא של בעה"ב המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר ה"ז נוזל את העניים על זה נאמר אל תסג גבול עולים. וכ' בתוי"ט נפל מידו בירושלמי לא גרס מידו וכן לא העתיק הרמב"ם בפ"ד מה' מתנות עניים ע"כ, הנה גרסא זו נ"מ גדולה כמו לפירושא דמתניתין כן לדינא, דלפי הגרסא ונפל מידו י"ל דוקא שכבר היה בידו לכן הוא של בעה"ב ולא יוכלו העניים לזכות בה מפני שבעה"ב או הפועל הבא מכחו זכו בהגבהה, ואי לא גרסינן לה אז סביכת הפרי בעלים בלבד קנתה לבעה"ב, ואפשר נמי דתרי מילי נינהו במתניתין, או הסביכה בעלים או קנין ידו. ואולי דוקא שניהם ביחד גורמים הקנין להבעה"ב

כן לדברי הירושלמי פרט בנשירתו קדש. צ"ל דהכא איירי שבצר בידו מן הגפן וקודם שהגיע לארץ חטפה בידו ונפל מידו אז לא הוי של בעה"ב דמשעת נשירה קדש לעניים ואיהו חטף דבר שאינו שלו, דאם במניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר תנן בסיפא דגוזל בזה את העניים מכש"כ הכא דחטף בידים וצ"ע וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט.