אור הישר (זרעים) כב

מתחילה על מקרה השכחה שקרה באמת אחרי הקצירה, ומשכחת כגון שידע בעצמו שהוא שכחן מטבעו, ולא ככל האדם שהשכחה אצלם רק אפשרות במקרה, כי אם אצלו היא טבעית וחיובית, ולכן סבר שתנאו זה דקודם הקצירה יועיל לעשות שכחתו כאילו לא שכח קמ"ל במשנתנו דאפ"ה אם שכח אינו מועיל בתנאו זה מאומה דהוה מתנה על מש"כ בתורה ובתורה לא חילקו אם השכחה תהיה רק אפשרות או חיובית, ולפ"ז י"ל דבאמת תנאי זה אינו דומה לכל מתנה עמש"כ בתורה שבש"ס ומ"מ יש מקום במשנה להשמיענו

והנה בפני משה מסיק ע"ד הירושלמי וז"ל דדוקא בדבר שבממון תנאו קיים והכא מצות עשה עליה רמיא ואינו יכול להתנות עליה ע"ש, משמע שהוא הבין דבתנאי זה אין בו דין ממון, וגם בזה אני נבוך לפ"מ דאמרינן בחולין קל"א ע"א דשכחה היא מארבע מתנות עניים שאין בהן טובת הנאה לבעלים ואפילו עני שבישראל מוציאין אותו מידו, וכ' הרמב"ם בפ"א ה"ח ממ"ע דהעניים באין ונוטלין אותן על כרחן של בעלים ע"ש, והא דנקראו המתנות ממון שאין להן תובעין הוא אחרי שפסקו העניים לבקש ולחזור עליהם דאז אינו מצווה לעזוב אותם לחיה ולעופות אלא לעניים והרי אין עניים כדכ' שם בהלכה יוד אבל אם יש עניים הרי מחוייב הוא ליתנם ויש בשכחה זו דין ממון אם אך היה מועיל בזה תנאו דקודם הקצירה, וע' באור שמח פ"ט הט"ו ממ"ע. פרק שביעי

מ"א כל זית שיש לו שם בשדה אפילו כזית הנטופה בשעתו ושכחו אינו שכחה. והנה כל המפרשים נלאו לפרש תיבת אפילו ותיבת בשעתו, ואף אם יהיו גורסין אפילו זית הנטופה בשעתה. אבל כ"ף של כזית מיותר ע"ש, אכן בסמ"ג לאוין רפ"ח ליתא תיבת אפילו, רק כזית הנטופה בשעתה גריס, וגם זה צריך ביאור כנ"ל, אולם מלשון הרמב"ם בפ"ה הכ"ג ממ"ע משמע דלא היתה בגרסתו תיבת אפילו ולא תיבת בשעתו ולא אות כ"ף של כזית ע"ש, אמנם בפיה"מ להרמב"ם בפרקין משנה ב' נראה דגריס במשנה א' שתי התיבות אפילו ובשעתה וכ"ף דכזית, ואפשר מפני דפי' זה הוא רק העתקה מביאורו הערבי, והמעתיק כתב ע"פ גרסתו הוא שמצא במשנה בלשון הקדש

מ"ב זית שנמצא עומד בין ג' שורות של שני מלבנים ושכחו אינו שכחה. בירושלמי אית תנאי תני שנמצא אית תנאי תני שנמצא עומד מ"ד שנמצא מסייע לר' יוחנן מ"ד שנמצא עומד מסייע לר"א כו', פי' דר"י הבין הא דמשנתנו פוטר זית זה משכחה דקסבר דזית זה נמצא עקור ממקומו והזיתים