אור הישר (זרעים) כא

מ"י וכל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודא אומר אין להם שכחה וחכ"א יש להם שכחה. וכ' הר"ש ז"ל וטעמא דר' יהודא ורבנן בסוטה דף מ"ה ע"כ, וקשה הלא התם קאי על מחלוקת דר"י ורבנן בברייתא דושכחת עומר בשדה פרט לטמון ע"ש, ובזה אפ"ל דפלוגתתם שם הוא רק בטמון שהטמינו בידים, ואז הרי אחשביה הבעה"ב לעומר זה שלא תשלוט בו שכחתו, ובזה תחול פלוגתתם דלמר מהני הטמנתו ולמר לא מהני, משא"כ בלוף שום ובצלים דמשנתנו דהכי ריביתייהו של חלק הנאכל ממנו להיות גדל כך באדמה כמו הקמה דגדילתן בגלוי, אפשר דלאלו לא מיעט רחמנא ויש להן דין שכחה כמו בקמה ובעומרין

כן בהא דמייתי בתר הכי דקאמר בירושלמי מחלפא שיטתיה דר' יהודא תמן אמר לרבות את הטמון בפ' הכונס דמחייב ר' יהודא טמון באש ובההוא אמר פרט לטמון כו', וגם בזה איכא למידק טובא האם יש בזה טמון טמון לגז"ש, הלא אפשר לחלק בין שתי הסוגיות, דהתם הטמינו הניזק בגדיש וקרא כתיב ונאכל גדיש או הקמה או השדה, אפשר דאדם המזיק בהן ע"י האש שהבעיר חייב רק על אלו מהמבוארים בכתוב שהן בגלוי ולאפוקי טמון, ומשו"ה איצטריכו קראי לטמון באש לכל חד כדאית ליה, משא"כ הכא דמצד שהם טמונים באדמה לא הוו איצטריכו להו קראי משום דהכי אורחייהו מצד הטבע להיות גדלים באדמה כמו הקמה דטבען להתגדל דוקא בגלוי, וא"כ ל"ד לטמון באש דהתם הטמינם הניזק בידים, רק הספק הכא הוא משום דבקרא כתיב ושכחת עומר בשדה אי קפיד קרא רק על דברים הגדלים בגלוי כמו קמה על פני השדה, א"ד ושכחת הוא העיקר, ואין נ"מ באיזה אופן הם גדלים כיון דכן הוא טבעם ותכונת גידולם, אלא מכיון ששכחם יש בהן דין ושכחת, ולאלו צריך נמי קראי לכל חד כדאית ליה, ולפ"ז לא הי"ל להירושלמי רק לבאר אופן פלוגתתם בשני המקומות ע"פ דרשות הכתובים לכל חד כדאית ליה, אבל לא לכנותם בחילופי השיטות וצ"ע כעת

מי"א אם אמר הרי אני קוצר על מנת מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה. ומפרש בירושלמי מפני שהוא מתנה עמש"כ בתורה ותנאו בטל, והקשה בתוס' רע"ק הא תנאי שייך רק שעושה המעשה על תנאי שבאם לא יתקיים התנאי לא תתקיים המעשה כמו מקדש ומגרש ומוכר על תנאי ומה שייך לתלות קצירה על תנאי דאיך שייך לאמר דאם לא יתקיים התנאי לא יהיה הקצירה קצירה ונשאר בצ"ע. והאריך עוד בזה וע' מה שהאריכו בדבריו בתפארת ישראל ובמשנת רב יוסף

ולעד"נ עפמש"כ בפירוש הארוך לשנות אליהו וז"ל אם התנה כו', פי' דהוה אמינא כיון שאמר מתחילה הוי כאילו לא שכח כלל ואשמעינן הכא דהוה מתנה על מה שכתוב בתורה עכ"ל, משמע דהוא ז"ל הבין דהתנאי היה