אור הישר (זרעים) כ

דרואין אותה כאילו היה תבואה טובה במדת סאתים להכי אין זו שכחה ואסור לעני ליגע בה, על זה בא ר' יוסי לפרש דברי הת"ק דרואין דמשנתנו דמיא לרואין דעלמא, כמו בזבחים ע"ז ע"ב דתנן דם שנתערב ביין או בדם בהמה וחיה רואין אותה כאילו הוא מים, דעכ"פ בעי שיעור אל ממשות התערובות בכדי שנדע ע"פ אומדן זה אם הוא כשר לזריקה, וכן הא דתנן בעירובין י"ג ע"ב גבי קורה היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת כו', אבל עכ"פ קש זה צריך להיות למען יהיה האי רואין על מה לחול, וה"ג במתניתין דאמרינן רואין את מעט השעורין הרעות כאילו הן טובות הראויות לעשות סאתים, הוא ג"כ דוקא כשהן עומדים בשיבלין, וכדמסיק שם היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות שדופות רואין אותן כאילו הן מלאות, פי' ואז יש מקום לחול עליהן שם רואין כמו בעלמא, משא"כ אם הני טופח נשארו ע"פ השדה בלי שבלים כדרך קמה, אז לא אמרינן רואין ואפשר שהן מותרות לעניים

מ"ח הקמה מצלת את העומר ואת הקמה. וכ' הר"ב אם שכח קמה והיו ראשי שיבלים שלה מחוברים לקמה אחרת שלא שכחה זאת הקמה שלא שכחה מצלת על הקמה השכוחה המחוברת אליה ולא הויא שכחה ע"כ, הנה משמע שחיבור ראשי השיבלים הוא תנאי עיקרי במשנתנו וכדמשמע מלשון הירושלמי, וכ"כ הרמב"ם בפיה"מ, אבל בחיבורו פ"ה הכ"א ממ"ע השמיט תנאי זה לגמרי וע' במראה הפנים

מ"ט סאה תבואה עקורה וסאה שאינה עקורה וכן באילן והשום והבצלים אינן מצטרפות לסאתים אלא של עניים הם כו'. לכאורה איכא למידק על מסדר המשנה דהו"ל לסדר משנה זו לעיל אחר משנה ז' דקמה שיש בה סאתים כו', דבדידה שייך לחדש דין הצטרפות הסאתים, ובאמת בדרך זה הלך הרמב"ם ז"ל בה' מתנות עניים פ"ה, דבהלכה י"ט כתב דין שכחת קמה שיש סאתים, ובהלכה כ' דין הצטרפות הסאתים מעקורה לאינה עקורה, ובהלכה כ"א משנת דהקמה מצלת העומר כו' ע"ש, אולם י"ל דמסדר המשנה בעי לרמז אגב אורחיה במשנתנו דהכא, דיוקא דירושלמי המובא בר"ש דאימת אינה מצטרפת העקורה לאינה עקורה דוקא בששכח שניהם והאינה העקורה קודם אבל אם שכח העקורה ולא שכח את שאינה עקורה היתה האינה עקורה מצלת העקורה שאצלה כו' ע"ש, ועפ"ז בהכרח הי"ל להקדים לפני משנתנו דהכא המשנה דיש מציאות הצלה מן השכחה, משא"כ הרמב"ם דכל ההלכות מפרש בהדיא איהו שפיר סמיך אצל שכחת סאתים דין הצטרפותם. ובתר הכי דין העדר ההצטרפות מעקורה לשאינה עקורה.