אור הישר (זרעים) יט

מ"ה שני שבלים לקט ושלשה אינן לקט כדברי ב"ה ועל כולן בש"א שלשה לעניים וארבעה לבעה"ב. ומבואר בירושלמי דפלוגתתם היא בהבנת הכתובים כדהביאו המפרשים ע"ש. אכן יל"ד דלמחלוקת ב"ש וב"ה יש מקום לשאלה חדשה שנתעוררה בימיהם, או במקום שהיתה ג"כ מחלוקה קדומה בזה בלא הכרעה והם באו להחליט וגם הם נחלקו בה, משא"כ ענין כזה היה דרוש למעשה מזמן שהנחיל יהושע לישראל את הארץ. ומשמע שנהגו כב"ה כדאמרינן בשבת קי"ג ע"ב שבועז ראה ברות דבר חכמה שתי שבלים לקטה שלשה אינה לקטה וזהו שהמריצו לבועז לשאול למי הנערה הזאת ע"ש, ואיך נחלקו ב"ש על ב"ה על הקבלה מדורות הקודמים, וזה אין לאמר דגם בדורות הראשונים נחלקו בזה דא"כ בלתי נופל לאמר דראה בה דבר חכמה. ובע"כ דכיוונה בפעולתה זו אל האמת הגמור והסכימה דעתו שזו היא דעת תורה, וע' בה"ג סוף ה' פאה וצ"ע כעת

מ"ו העומר שיש בו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עומרים ובהם סאתים ר"נ אומר לבעה"ב וחכ"א לעניים אר"נ וכי מרוב העמרים יופי כח של בעה"ב או הורע כחו אמרו לו יופי כחו אמר להם ומה אם בזמן שהוא עומר אחד ובו סאתים ושכחו אינו שכחה שני עמרים ובהם סאתים אינו דין שלא יהא שכחה אמרו לו לא אם אמרת בעומר אחד שהוא כגדיש תאמר בשני עמרים שהן ככריכות. ומסיק עלה הרמב"ם ואין הלכה כר"ג, ולכאורה הוא משום דיחיד ורבים הלכה כרבים, אולם לעד"נ עוד לאמר דמצד עצם התשובות שביניהם מוכרע כחכמים, דאע"ג דר"ג השיב מדין ק"ו וק"ו ניתן לדרוש אכן היסוד שעליו בנה הק"ו הוא מסברא דכח שני עומרים עדיפי מצד מספרם משא"כ באחד. אמנם תשובתם לר"ג דעומר שי"ב סאתים הוא כגדיש כו', יסוד זה הוא מדרשת הכתוב בירושלמי ושכחת עומר ולא גדיש, ומזה למדו דעומר שיש בו סאתים גדיש הוא, וע' ספרי פ' תצא פיסקא רפ"ג ובזרע אברהם שם ובס' יראים סי' קס"א ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח

מ"ז קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה אין בה סאתים אבל היא ראויה לעשות סאתים אפילו היא של טופח רואין אותה כאילו היא ענוה של שעורים. וכ' בשנות אליהו וז"ל שרואין וכו' פי' קצרות רואין כאילו ארוכים שדופות כאילו וכו', אבל בלא שיבלים לא אמרינן רואין כאילו הוא עושה ע"ש, והנה דבריו הם ע"פ הירושלמי דקאמר ר' יוסי ובלבד שיבלין היו דקות רואין אותן כאילו הן ארוכות שדופות רואין אותן כאילו הן מלאות, אולם דברי ר' יוסי גופה צריך להבין דקאמר ובלבד שיבלין, פשיטא מאי קמ"ל הרי בקמה איירי משנתנו ושדה שעומדת בקמותה היא שיבלין, לכן נלע"ד לבאר דברי ר' יוסי עם פי' השנו"א בדרך זה, דהנה בדין זה נוטה משנתנו לטובת הבעה"ב דמשום