אור הישר (זרעים) יז

שם לא ישכור אדם את הפועלים ע"מ שילקוט בנו אחריו. וכ' הר"ש והא דתניא בב"מ י"ב ע"א השוכר את הפועל ילקוט בנו אחריו התם בסתם אבל הכא דהתנה פוחת לו הפועל משכרו בשביל בנו שילקוט אחריו ע"כ, ואין להקשות אטו בשופטני עסקינן הלא בלא תנאי היה יכול בנו ללקט אחריו והתנאי מגרע כח הפועל ומדוע יתנה שבשביל זה יפסיד זכותו שבנו לא יוכל ללקוט, די"ל שבעל השדה דורש את התנאי כדי שעי"ז יפחות לו משכרו, וכן מורה לשון המשנה לא ישכור אדם את הפועלים ע"מ כו', הרי דהאזהרה היא אל בעל השדה החפץ בתנאי כזה

אך קשה הלא לפני המסקנא בב"מ שם דעניים גופייהו ניחא להו כי היכי דכי אגרו להו לדידהו נלקוט בנייהו בתרייהו ע"ש, ולפי טעם זה אין נ"מ אם היה בזה תנאי או לא, רק דבברייתא דהתם פסיק ותני ילקוט בנו אחריו היינו דאין בזה משום גזל מפני ניחותא דעניים גופייהו, ועוד אדתני התם בברייתא למחצה לשליש ולרביע לא ילקוט בנו אחריו לפלוג וליתני בדידה בד"א כשלא היה ביניהם תנאי אבל היה ביניהם תנאי מפורש שבנו ילקוט, אז לא ילקוט בנו אחריו, אולם בזה אפ"ל דנקיט לה משום פלוגתא דר' יוסי דסבר דאפילו למחצה לשליש ולרביע ילקוט בנו אחריו ועדיין צ"ע

מ"ז עמדו עניים בפניו או שחפהו בקש ה"ז אינו שכחה. ע' ספרי תצא פסקא רפ"ג ובזרע אברהם שם ובס' מבית מאיר ח"ג סי' ל'

מ"ח המעמר לכובעות ולכומסאות כו'. כבר האריכו המפרשים בגרסאות ופירושים שונים במשנתנו, וע"ע בערוך השלם ערך כבע. פרק ששי

מ"א בש"א הפקר לעניים הפקר ובה"א אינו הפקר עד שיופקר אף לעשירים כשמיטה. ופירשו הרמב"ם והר"ש וכן פירש"י בב"מ ד"ל ע"ב דהא דב"ש סברי הפקר לעניים הפקר הוא למפטר מן המעשר וקשה הלא דין הפקר דפטור מן המעשר הוא דין פרטי בפ"ע. ומדוע נאדו מלשון פלוגתתם לענין דין הפקר גופה דלב"ש אם הפקיר רק לעניים הוי הפקר לעניים ולא לעשירים וב"ה סברי דבאופן זה אפילו לעניים לא הוי הפקר וכן פי' הראב"ד בעדיות פ"ד מ"ג, והרמב"ם גופיה בפ"ב הט"ו מה' נדרים כ' וז"ל המפקיר לעניים אבל לא לעשירים אינו הפקר עד שיפקיר לכל כשמיטה ע"ש, הרי במקום דפסק כב"ה שמעינן מיניה דלב"ש עכ"פ לעניים הוי הפקר והוא כפי' הראב"ד כנ"ל, ומדוע נאדו מפשטות מחלקותם לדין פטור הפקר ממעשר.