אור הישר (זרעים) טז

אע"ג דהילפותא היא רק מקרא דעזרא, וכ"ה סתימת הש"ס במו"ק ט"ז ע"א ומנלן דמפקרינן נכסיה דכתיב וכל אשר לא יבא וגו' ופירש"י דהפקר ב"ד הפקר מהכא נפקא לן בכל דוכתי ע"ש, הרי דקאי גם אהך דמשנתינו, וכן הרמב"ם בפכ"ד ה"ו מה' סנהדרין כ' וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים ומאבד ונותן כו' והרי הוא אומר בעזרא וכל אשר לא יבוא כו' מכאן שהפקר ב"ד הפקר ע"ש, הרי דכייל נותן עם מאבד מטעם דין דהפקר ב"ד, ומקרא דעזרא, וצ"ע

שם הרוח שפיזרה את העומרים אומדין אותה כמה לקט היא ראויה לעשות ונותן לעניים. הארכתי בזה בחידושי לב"מ ק"ה ע"ב

מ"ב שבלת של לקט שנתערבה בגדיש מעשר שבולת אחת ונותן לו אר"א וכי האיך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו כו'. ע' אור זרוע ה' צדקה סי' י"ז ובת' חמדת שלמה חא"ח סי' א'

מ"ג אין מגלגלין בטופח דר"מ וחכמים מתירין מפני שאפשר. הנה הר"ש הביא פי' הירושלמי למשנתינו ע"ש, אמנם ברמב"ם נראה תרי תמיהי חדא מה שבפיה"מ נאיד מפי' הירושלמי וכתב פירוש אחר, ועוד שגם ע"פ פירושו השמיט את כל המשנה מהלכה כדהביא בתוס' רע"ק בשם הפר"ח ע"ש, וע"ע במראה הפנים מה שהאריך בזה ובמפרשי המשנה טבו"י פ"א מ"ב ובכלאים פ"א מ"א

מ"ד בעה"ב שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני יטול וכשיחזור לביתו ישלם דר"א וחכ"א עני היה באותה שעה. ע' בתשובות הרשב"א סי' שכ"ז ובמש"כ בחידושי לחולין ק"ל ע"ב וע"ע אור שמח פ"ט הט"ו ממתנות עניים

מ"ה שנים שקבלו את השדה באריסות זה נותן לזה חלקו מעשר עני וזה נותן לזה חלקו מעשר עני. הנה בר"ש מביא לשון הירושלמי תני אב ובנו איש וקרובו שני אחים ב' שותפים פודין זה לזה מעשר שני ונותנים זל"ז מעשר עני כו' ע"כ, והיא הברייתא גם בבבלי קידושין ל"ב ע"א, וע' ביו"ד סי' רנ"א ס"ב ובביאור הגר"א שם ס"ק כ"ב

מ"ו המוכר את שדהו המוכר מותר והלוקח אסור. נראה דמיירי שלא נשאר למוכר מן המכירה מאתים זוז או חמשים זוז שהוא נושא ונותן בהם, דאל"ה גם המוכר אסור כדתנן בשילהי מכילתין.