אור הישר (זרעים) טו

דקאמר רב אחא מודה ר' יוסי במידי דאורחיה ורבינא הביא ראיה לדבריו מדתנן מלבנות בצלים שבין הירק ר' יוסי אומר פאה מכל אחד ואחד ע"ש, הלא דהבצלים חייבין בפאה ואע"ג דאין קוצרין במגל אלמא מודה הוא במידי דאורחיה כדפירש"י שם, ואיך יתאימו באמת דברי ר' יוסי דתוספתא עם משנתנו דמלבנות וצ"ע, וע"ע בס' יראים סי' קנ"ח

מי"א. חורי הנמלים שבתוך הקמה הרי הן של בעה"ב של אחר הקוצרים העליונים לעניים והתחתונים של בעה"ב רמ"א הכל לעניים שספק לקט לקט. ע' במרדכי שילהי חולין ובמל"מ פ"ד ה"ט ממתנות עניים ובפ"א הי"ד ממשכב ומושב ובקונטרס הספיקות להקצוה"ח סוף כלל א' ובח"ס חח"מ סי' קע"ג וסי' ר"ה ובחזקה רבה חא"ח סי' ז' ובחי"ד סי' רע"ג. פאה פרק חמישי

מ"א. גדיש שלא לוקט תחתיו כל הנוגע בארץ הרי הוא של עניים. וכ' בתוי"ט ומפרש בירושלמי דהפקר ב"ד הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות, ומבאר בתוס' הגרע"א דע"י ההפקר ב"ד נתקיים ההפקר לעניים ואם זוכים בו העניים הוא שלהם דהב"ד נתנו להם מקרי יש ללוי חלק עמך ע"ש, והנה עצם ההפקר ב"ד נפק"ל בירושלמי הכא ובשקלים פ"א ה"ב מקרא דעזרא דכתיב וכל אשר לא יבא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו ע"ש, ולכאורה מה שצריך כל עני לזכות בו הוא רק למען יהיה לו בלקט זה קנין לעצמו שלא יוכל עוד עני אחר לזכות בלקט זה, אבל כלל העניים זכו תיכף משהכריזו ב"ד הקנס על כל הנוגעות בארץ בגדיש זה, דכיון דהפקר ב"ד מפקיע מן המעשרות אין סברא דדוקא משיזכה העני תחול פטור המעשרות על חלקו הפרטי וכן לכל עני ועני, רק מן הכלל הופקע חיוב המעשרות ע"י ההפקר ב"ד דמאז מקרי יש ללוי חלק עמך אחרי שבא בכלל לרשות העניים

, והנה בבבלי גיטין ל"ו ע"ב וביבמות פ"ט ע"ב מאי דדרשו הכא הפקר ב"ד מקרא דעזרא, התם היא רק דרשת ר' יצחק, אבל ר' אלעזר עור דריש שם מקרא דאלה הנחלות דמה אבות מנחילין בניהם כל מה שירצו אף ראשים מנחילין את העם כל מה שירצו, וכ' ביש"ש ליבמות שם דדרשת ר"א עדיפא, דמקרא דעזרא לא הוה שמעינן רק דיוכלו להפקיר, משא"כ מקרא דנחלות ידעינן דיוכלו גם להחליט לאחרים, ובסברא זו כיוון למש"כ הרשב"א ג"כ בחידושיו לגיטין שם, וע' בת' הגרע"א סי' רכ"א רכ"ב והשתא לפי המבואר הכא דתיכף משהפקירו הב"ד זכו בו כלל העניים עד שמאז נפטרים ג"כ ממעשרות דין תורה, הרי דהפקר הב"ד אינו פועל רק שיצאו מרשות בעל הגדיש אלא שיבא ג"כ לרשות העניים