אור הישר (זרעים) קמה

כוונת הר"ש במש"כ עד כל הנשמה עד ועד בכלל. אכן אחרי שהגר"א ז"ל גזר למחוק מן הירושלמי תיבת בעזרה, מי יבא אחרי המלך, ועלינו לחכות עדי נזכה בב"א לראות בנועם אפריון על הר ציון איך הם נוהגים

מ"ג והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' רצ"א

שם וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים לפניהם ושואלין בשלומם אחינו אנשי המקום פלוני באתם לשלום, ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ק' ובנובי"ק חא"ח סי' כ"ז ובמש"כ בחידושי לחולין נ"ד ע"ב וע"ע בת' מהרי"ק ס"ס ט'

מ"ד הגיע לעזרה ודברו הלוים בשיר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אובי לי. והנה השיר הוא אחד מהשבעה דברים שהבכורים טעונין. והיינו דקאמר ודברו הלוים בשיר, ושיר זה שהלוים משוררים הוא ארוממך כדכתב הרמב"ם ספ"ג מבכורים, וכן פירש"י בערכין י"א ע"א ותמיהני ע"ד התוס' שכ' שם וז"ל פירש"י שהיו טעונין שירה כדתנן החליל מכה לפניהם ע"ש, והוא פלא דרש"י לא כתב כן רק ארוממך כנ"ל. והא דמכה בחליל הוא עד שמגיעין להר הבית ואפילו היתה כוונתם לסוף המשנה אבל מדוע היו צריכים לשנות מלשון רש"י שבדבריו קלע ממש אל עצם השיר שדברו הלוים בעזרה. כן תימה על המלאכת שלמה במש"כ דשיר דמשנתנו אינו עיקר השיר ומביא זה בשם ראשונים ע"ש אבל מדוע לא זכר מהו עיקר השיר ובאיזה מקום הוא נזכר וצ"ע בכל הנ"ל

מ"ה הגוזלות שע"ג הסלים היו עולות ומה שבידם ניתנין לכהנים הארכתי בזה בחידושי למנחות נ"ח ע"א

מ"ו עודהו הסל על כתפו קורא מהגדתי היום לה"א עד שגומר כל הפרשה ר' יהודא אומר עד ארמי אובד אבי כו'. ע' בס' יראים סי' קס"ו

תוי"ט ד"ה הגיע. אבל אחרי שמצאתי הרבה ששנוים בלשון מחלוקת ולא באו אלא לפרש מהם בפ"ב דפאה כו' ע"כ. נ"ב ע"ע באהלות פ"ג סוף מ"ו ובתוי"ט שם

מ"ז בראשונה כל מי שיודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהיו מקרין את מי שיודע ואת מי שאינו יודע. ע' ראב"ן סי' מ"ב ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרמ"ו ובת' הריב"ש סי' ר"ד ובאור זרוע ה' שבת סי' מ"ב ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פ"ד.