אור הישר (זרעים) קמד

מ"ט כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם חיה ואין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו והנה כן כפל התנא במשנתנו בחולין ר"פ כסוי הדם וע' מה שהארכתי בזה בחידושי שם

שם וחלבו מטמא בטומאת נבלה כחיה וטומאתו בספק ע' בס' משנה אחרונה למס' טהרות פ"ד מ"ה

מ"י כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב בהמה כו'. ע' שעה"מ פ"א ה"ז מה' כלאים. אים

מי"א כיצד אינו שוה לא לחיה ולא לבהמה אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה. ע' תוס' קידושין ד"ג ע"א ד"ה לא לחיה ובשעה"מ פ"ט ה"ה מה' כלאים. פרק שלישי

מ"א כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכוריים כו' ע' ספרי וברש"י ר"פ תבא ובראב"ן סי' רע"א

מ"ב קומו ונעלה ציון כו'. וכ' הר"ב ובדרך היו אומרים שמחתי באומרים לי כו' בעזרה היו אומרים כל הנשמה תהלל יה, ודבריו לקוחים מירושלמי ע"ש, אולם בביאור הגר"א לירושלמי שם כ' וז"ל ט"ס מ"ש בעזרה דהא תנן במשנה ד' דבעזרה אמרו ארוממך ה' כו' וע"ע בשנות אליהו, ולע"ד בלתי מובן הקושיא ממשנה ד' הלא הכא איירי מה שהמביאי בכורים היו אומרים בכל הדרך עד שהביאו הבכורים בעזרה. ושפיר יכול להיות שאחרי שאמרו הללו אל בקדשו בהר הבית סיימו סיום הפרשה כל הנשמה בעזרה, ואחרי שהם גמרו כל הנשמה החלו הלוים לשיר ארוממך ה'. דהא במשנה ד' מבואר בהדיא שארוממך ה' היה שיר של הלוים המחויב בבכורים כמש"כ הרמב"ם פ"ג הי"ג, ובמשנתנו כל הדברים על דברת בני האדם מביאי הבכורים, ולשון הר"ש הוא בהר הבית היו אומרים הללויה הללו אל בקדשו וגו' עד כל הנשמה תהלל יה הללויה עכ"ל, ואפ"ל בכוונתו דעד כל הנשמה היו אומרים בהר הבית, ומכל הנשמה עד גמר הפסוק הניחו לסיים בעזרה. והוי האי עד עד ולא עד בכלל, אולם אי ס"ל להר"ש כהגר"א ז"ל דבעזרה לא אמרו כלום רק הלוים היו אומרים ארוממך ה', אז יהיה