אור הישר (זרעים) קמג
Ohr Hayashar Zeraim 143 · אור הישר (זרעים) · free full Hebrew text
Open in the reader →מ"ה תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים כו' ושלא מן המוקף כבכורים. והנה בירושלמי תרומות רפ"ב דרשינן לה מקרא דניטלת שלא מן המוקף דכתיב מכל מעשרותיכם אחד ביהודא ואחד בגליל ע"ש, ולשון זה משמע אפילו לכתחילה והא דאמרינן בחולין ד"ז ע"א לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, כבר ביאר הרמב"ם בפ"ג ה"כ מה' תרומות חברים דוקא, היינו דרק תלמידי חכמים נזהרים שלא לתרום אלא מן המוקף ואפילו תרומת מעשר ע"ש, וזהו כפי' הי"מ בתוס' גיטין ד"ל ע"ב בד"ה וכי נחשדו ע"ש
והנה בב"מ מ"ט ע"א אהא דאמר ר' יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, והקשו התוס' שם ל"ח ע"א ובגיטין שם הלא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף ותירצו באופן דחוק ורחוק שהיה בשבתות וימים טובים ע"ש, ולפי הנ"ל הלא ניחא בפשוטו דר' יוחנן דקאמר רשאי כוונתו לפי שורת הדין לכל אדם דלהם מותר לכתחילה כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לתרומות פ"ד מ"ג
מ"ו אתרוג שוה לאילן בשלושה דרכים ולירק בדרך אחד שוה לאילן בערלה וברבעי ובשביעית ולירק בדרך אחד שבשעת לקיטתו עישורו דברי רבן גמליאל רא"א שוה לאילן בכל דבר. ע' טו"א לר"ה י"ד ע"ב וט"ו ע"ב ובאור שמח פ"א ה"ה מה' מעשר שני
מ"ז דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים ודם השרץ אין חייבין עליו הנה כל המפרשים נלאו למצוא השייכות של דם השרץ לכאן. ומשו"ה הביא במלאכת שלמה דחסר למ"ד וצ"ל ולדם השרץ שאין חייבין עליו וכ"כ בשנו"א ע"ש, ולעד"נ עפ"מ דתנן במכשירין פ"ו מ"ה דם השרץ כבשרו מטמא ואינו מכשיר ואין לנו כיוצא בו, ומקור דינו בזה מדאורייתא תניא בספרא שמיני פרשה ה' בדין השרץ יכול יכשיר את הזרעים ודין הוא ומה דם בהמה שאינו מטמא טומאה חמורה מכשיר את הזרעים דם השרץ שהיא מטמא טומאה חמורה א"ד שיכשיר את הזרעים ת"ל לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר את הזרעים ע"ש, והשתא ניחא השייכות במשנתנו לפי דברישא הזכיר הצד ההשתוות שבדם האדם לבהמה לענין הכשר זרעים, לפ"ז היה מקום לאמר דלדם השרץ לא שוה דם האדם כלל, דאיהו נתמעט מן הכתוב מדם בהמה להא דהכשר זרעים. להכי אשמעינן תיכף בתר הכי דמ"מ יש לו צד ההשתוות לדם האדם לענין חיוב מלקות, וע' בס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ו מ"ה ד"ה תולדות לדם
מ"ח כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה כו'. וכ' הר"ב כוי נחלקו בו חכמי ישראל י"א שהוא איל הבר וי"א שהוא תייש הבא על הצביה כו' ע"כ, הנה לדעה זו הסכים בס' האשכול ח"ג סי' ל"ט וע' בשעה"מ פי"ב ה"ח מה' שחיטה.