אור הישר (זרעים) קמא

דאפטור ל"צ קרא דסברא הוא שיפטור אפילו קודם שהביא להר הבית דהא כיון שהפריש בכוריו הוי כמו נדבה שאמר הרי זו שאין חייב באחריותן ול"צ קרא רק לחיוב. ולדעתי כל דבריו בזה לא נהירין לי דלפ"מ דיליף במשנתנו מקרא דתביא בית ה"א. ממילא דכמו שיש בלימוד זה החיוב להביאו ל לעזרה, כמ"מ מובן מזה הפטור אחרי שקיים שם ההבאה, ועוד דבכורים ל"ד לסתם נדבה כיון שהוא קשור עדנה במקרא בכורים ובהנחת הטנא לפני המזבח ע"י הכהן

, ובכלל מה ענין זה לנדבה הלא חוב הוא עליו ולא נדבה, וכן פירש"י בהדיא במעילה י"ט ע"א דמאן דמחייב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותן עד שיביאנו ל לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו ע"ש. הלא דדין הרי זו למפטר עי"ז מאחריות הוא רק בנדבה ולא בחובה

, מ"י ומזיתי שמן מעבר הירדן ריה"ג אומר אין מביאין בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת הלב ודבש. הנה טעמא דריה"ג מבואר בספרי ר"פ תבוא בפסוק ארץ זבת חלב ודבש. והא דרבנן פליגי עליה ע' בת' מהרי"ק סוף סי' קכ"ב וע"ע בגפי אש

מי"א הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו מביא וקורא כו'. ע' גיטין מ"ח ע"א ובתוס' ב"ב כ"ז ע"א ד"ה הא שלשה. פרק שני

מ"א התרומה והבכורים כו' והם נכסי כהן. הרמב"ם בפה"מ כ' לקדש בהן את האשה, והוא כפרש"י בב"מ נ"ג ע"א. ובס' היד ה' בכורות פ"ד הי"ד כ' לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה כו', ורש"י בחגיגה י"ח ע"ב וביבמות ע"ג ע"א כייל לשני הפירושים ביחד

, והנה בירושלמי קאמר אהא דנכסי כהן, רבי בא בר חייא בשם ר' יוחנן לך נתתים למשחה לשמחה לגדולה, כגרסת הרידב"ז בשם הגר"א ז"ל בכי"ק ע"ש. ולפ"ז הרי קאי קרא למשחה לגדולה גם אתרומה, ולפ"ז קשה איך מסתפקים התוס' בבכורות כ"ז ע"א בד"ה ואתי, אי גבי תרומה שייך אכילה בגדולה דשמא לא שייך גדולה אלא בבשר עכ"ל (ולשון בבשר ג"כ בלתי מדוקדק, דהא גם בשירי מנחות איכא דרשת למשחה לאכול בגדולה כמבואר בסוטה, ט"ו ע"א) כן להחליט לפי דרשת הירושלמי עם גרסת הגר"א, דדרשת למשחה דכתיב גבי מתנות כהונה שייך גם גבי תרומה. א"כ כמו אכילת קדשים אסור לאונן מקרא דלמשחה כדפירש"י ביומא י"ד ע"א. כמ"כ אכילת תרומה