אור הישר (זרעים) קמ

בבבלי מכות י"ח ע"ב וסוגית הירושלמי דפרקין, אבל רש"י בברכות ד"מ ע"א והרמב"ם בפ"ד הי"ב מה' בכורים פירשו, דהאי יבש ונקצץ היה אחרי הפרשת הבכורים, וע' תוס' ב"ב פ"ב ע"א ד"ה בצרן ובמש"כ בחידושי שם וע"ע באור שמח פ"ב הי"ג מה' בכורים

שם מעצרת ועד החג מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא ר' יהודא בן בתירא אומר מביא וקורא, ע' אור שמח פ"ד הי"ג מה' בכורים

מ"ז הפריש בכוריו ומכר שדהו מביא ואינו קורא והשני מאותו המין אינו מביא. וכ' בתוי"ט ומש"כ בפירוש הרמב"ם שהביא הראשון וקורא מיותרת שאינו במשנה ולא בחיבורו פ"ד מה' בכורים ע"כ. ולעד"נ דבע"כ צ"ל דכך היתה גרסת הרמב"ם במשנה והשני מאותו המין שהביא הראשון אינו מביא וקורא ממין אחר מביא וקורא, לפמש"כ שם ה"ה וז"ל והלוקח אינו חייב להפריש בכורים אחרים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר ואם הפריש מביא ואינו קורא ע"ש, והשתא בשלמא אם היה בגרסתו והשני מאותו המין שהביא הראשון אינו מביא וקורא, הרי דעיקר הקפידא היתה על הקריאה, מזה שפיר הוכיח הרמב"ם דההבאה היא רק רשות ומשו"ה כתב דאינו חייב להפריש בכורים אחרים מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר ואם הפריש מביא ואינו קורא שהוא לפי גרסתו הנ"ל, משא"כ אם בגרסתו היתה כמו שהיא לפנינו אינו מביא. הרי לשון זה משמע דאסור משום חולין בעזרה, ומאין לקח הרמב"ם להורות דהוא רק רשות

מ"ח הפריש בכוריו נבזוזו נמקו נגנבו אבדו או שנטמאו. והנה בתוי"ט דקדק על הר"ב שהקדים נמקו לנבזוזו וכתב דגרסתו נכונה להסמיך נבזוזו לנגנבו כי אחים הם גזילה וגניבה כו' ע"כ. ולענ"ד נראה הסמיכות דהקדים נמקו שהיא מצד עצמה ואין לה דוגמתה, ואח"כ תנא נבזוזו ונגנבו ששניהם ע"י אחרים, ובתר הכי תני אבידה וטומאה דתרווייהו באו ע"י העדר זריזות לשמירתן

שוב כ' התוי"ט וז"ל ועל הרמב"ם בחיבורו אני תמה שבפ"ד מה' בכורים השמיט לכל אלו הג' ולא כתב אלא אבדו ולא ידעתי למה דדילמא אבדו גריע כיון שאינן כלל עכ"ל, והנה בזה הנני להחזיר להתוי"ט אבידתו של אלו הג' שנמצאים שם פ"ב ה"כ, אבל אני תמה על הרמב"ם מדוע הפריד בין הדבקים במשנה, וחלקם בשני מקומות. ושם בפ"ב השמיט מן אלו הג' דין ואינו קורא, ומילא חסרון זה אצל אבדו בפ"ד ה"ט וצ"ע כעת, וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט

מ"ט ומניין שהוא חייב באחריותם עד שיביאם להר הבית כו'. וכ' בס' גפי אש מדלא אמר בהיפוך מניין שמשבא להר הבית פטור מאחריותן משמע