אור הישר (זרעים) קלח

מ"י תבלין ב' וג' שמות ממין אחד או ממין ג' אסור ומצטרפין רש"א ב' וג' שמות ממין אחד או ב' מינין משם אחד אינן מצטרפין. ע' תוס' שבת פ"ט ריש ע"ב ובראב"ן סי' שי"א ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ק'

מי"א שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ נצטרפו וחמצו ר"א אומר אחר אחרון אני בא וחכ"א בין שנפל שאור כתחילה בין בסוף לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ. ע' ראב"ן סי' שי"א

מי"ב יועזר איש הבירה היה מתלמידי ב"ש ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו איסר עד שיהא בו כדי לחמץ. הנה במשנה הקודמת קאמר ר"א דאחר אחרון אני בא ולפי שהוא לא אמר מעולם דבר שלא שמע מפי רבו כדאמר בסוכה כ"ח ע"א, וכיון דר"א שמותי הוא מתלמידי שמאי א"כ איננו כן דעתו הפרטית רק דעת שמאי. ואפשר דכל תלמידי שמאי ס"ל הכי, להכא אשמעינן דהאי יועזר אע"פ שהיה ג"כ מתלמידי שמאי מ"מ לא חש לשאול מרבן גמליאל הזקן. שלהיותו בן בנו של הלל כדאמרינן בשבת ט"ו ע"א. הלא בודאי היה נחשב מתלמידי הלל ואפ"ה שאל אחד מתלמידי שמאי ממנו, והוא השיבו לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ, ולפ"ז אע"ג דר"א שמע דעתו מרבו מ"מ חזינן דלאו כל תלמידי שמאי הם בדעה אחת עם ר"א

מי"ג כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא רא"א אחר הראשון אני בא וחכ"א אחר האחרון. הנה בתפא"י ובמשנה ראשונה שונה העירו מדין טומאה בלועה להא דמשנתינו ע"ש, אבל נראה דדמיא טפי לטומאה שנתערבה דחוזרת וניעורה. ואותה טומאה לא דמי לטומאה בלועה דאינה מטמאה, כדהאריך בזה הראב"ן בסי' ח' ע"ש, וע"ע בס' משנה אחרונה למס' מכשירין פ"ב מ"ד

מי"ד שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו אסור לזרים ומותר לכהנים ר"ש מתיר לזרים ולכהנים. ע' ראב"ן סי' שי"א

מט"ו תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדירה לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותבלו אסור לזרים ומותר לכהנים כו'. ע' פמ"ג יו"ד שער התערובות ח"ג פ"א

מט"ז חתיכה של קדשי קדשים של פגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים ר"ש מתיר לזרים ולכהנים. הנה הר"ב נמשך