אור הישר (זרעים) קלז

וערלה וכה"כ ע"ש, ולעד"נ דהוא נגד מש"כ התוס' בע"ז ס"ו ע"א סד"ה תבלין, דאפילו שאור ותבלין דלטעמא עבידי ולא בטל לא בעי למימר דלא בטיל כלל אלא דלא בטיל כדין שאר איסורים אבל בטל ודאי שפיר כי ידעינן ודאי דנתבטל הטעם כגון ביורה גדולה ע"ש, ודבריהם מובאים בש"ך סי' צ"ח ס"ק כ"ח, וכ"מ ברמ"א גופיה שם ס"ח שכ' וז"ל אבל אם נותן טעם באותה קדירה והוא אסור מצד עצמו אפילו באלף לא בטיל כל זמן שמרגישין טעמו ע"ש, משמע דאם אינו מורגש טעמו שפיר בטיל והוא כדברי התוס' כנ"ל וע"ע במשנ"א טבו"י פ"ב מ"ג ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו

מ"ה דוסתאי איש כפר יתמה היה מתלמידי ב"ש ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה. וכ' בתוי"ט וכן הלכה הרמב"ם עכ"ל, ולכאורה מאי קמ"ל הלא בלא"ה ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאמרינן ביבמות ד"ט ובש"מ ועמש"כ בגפי אש, אולם במלאכת שלמה הרגיש הלא בעדותו זו הכחיש את דברי תלמידי ב"ש שבמשנה הקודמת, ולעד"נ שדוסתאי בדבריו מה ששמע משמאי הזקן בעצמו, הורה בזה ששמאי חזר בו והודה לדעת ב"ה, ותלמידי שמאי האחרים ידעו רק מה ששמעו ממנו קודם חזרה

מ"ו ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' נ"ג ובפר"ח יו"ד סי' צ"ח ובמפרשי המשנה טבו"י פ"ג מ"ד

מ"ז להקל ולהחמיר מין בשא"מ כיצד כגון גריסין שנתבשלו עם עדשים ויש בהם בנ"ט כו'. ע' בת' הרשב"א ח"א סי' תל"ח וסי' תרצ"ח ובס' התרומה סי' מ"ח וברוקח סי' ת"פ ובתמים דעים להראב"ד סי' ז'

מ"ח שאור של חולין שנפל לתוך עיסה ויש בו כדי לחמץ ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור. והקשה בתפא"י הלא עכ"פ במהירות החימוץ זוז"ג היא דהרי רק ע"י שניהן מיהר להחמיץ וכן העיר במשנה ראשונה מהא דזה וזה גורם וע"ש מה שתירצו, ולעד"נ לפ"ד הראשונים דכל ענין דזוז"ג מותר הוא מטעם ביטול וע' מה שהאריך בזה בבאר יצחק חי"ד סי' ל"א. והשתא במחמץ דתרומה דאין בה דין ביטול כדתנן לעיל מ"ד ממילא דאין בה נמי דין דזוז"ג. ועמש"כ בחידושי לחולין נ"ח ע"א וע"ע בשעה"מ פ"ח הכ"ח מה' חמץ

מ"ט שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחמצה ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור ר"ש מתיר. ע' פר"ח ליו"ד סי' צ"ח בד"ה אמנם הרמב"ם.