אור הישר (זרעים) יג

כדי שיקחו העניים פאה, והרמב"ם מפרש שלש אבעיות שלש בקשות מלשון אם תבעיון בעיו ע"ש ודייקו המפרשים במאי פליגי הלא מהכתובים איכא למימר כתרווייהו ומדוע נאיד חד מפירושא דחבריה. ונראה עפ"מ דתניא בתוספתא פ"ב אינה פאה עד שיפרישנה בעה"ב לשם פאה ואם ראה עני כדי פאה בין בתבואה ובין באילן אינו רשאי ליגע בה ואסורה משום גזל עד שיתודע לו שהיא פאה ע"ש, ועפ"ז דין משנתנו של התגלות הבעה"ב לפני העניים נחוץ מאד לשני הצדדים, ומעתה בין לפירוש הרמב"ם או הר"ש אין שום נ"מ לדינא דעכ"פ בלא הבעה"ב אסורה הפאה להעניים כגזל, אמנם לפ"מ דזכות וחובה יש בתקנת המשנה לשני הצדדים, דלולא זאת העניים אף שהם זוכים במתנה זו אבל הם קשורים לעמוד על המשמר דוקא כשיתראה הבעה"ב שם לפניהם. כן הבעה"ב אם לא היו זמנים מיוחדים לפניו להתראות הלא היה צריך להיות משועבד אל העניים לעמוד בשדהו תמיד אולי יבאו עניים שיוכל לזכות במצות פאה, ואפשר נמי פן יבאו אלמנות ויתומים ויעבור על לאו דאלמנה ויתום לא תענון, אכן אחרי תקנת המשנה נפטר מטעם הדין בהתגלות לפניהם בשלש זמנים אלו ביום. ולפ"ז מבואר דפליגי רק בכוונת התקנה דלכתחילה, דהרמב"ם שהורה על הכתוב דאם תבעיון בעיו שהוא לשון בקשה, איהו מפרש דעיקר התקנה היתה ביותר עבור העניים מבקשי המתנות שאם לא יתראה הבעה"ב לפניהם רק פעם אחת ביום או בכמה ימים ומכש"כ באיזה שעה שירצה הלא היו משועבדים אליו כל היום או הימים. והר"ש דמפרש מלשון נבעו מצפוניו איהו מפרש שהזכות יותר לתקנת הבעה"ב המתגלה לפניהם, דבזולת התקנה היה הוא משועבד להתראות לפניהם בכל עת ובכל שעה כדי שיזכה במצוה זו כדת של תורה ולא יעבור ג"כ על לאוין דאלמנה ויתום לא תענון, ואפילו בסתם עני מגור תביאמו אולי בשביל שהתאחר והתמהמה להתראות גרם שעני גוע ברעב כהאי עובדא דנחום איש גם זו בתענית כ"א ע"א ורק ע"י התקנה נפטר מכל החששות כנלע"ד, וע"ע בדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח

מ"ו. נכרי שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ר' יהודא מחייב בשכחה שאין השכחה אלא בשעת העמוד. ע' בתשובות הרשב"א סי' תס"א ובהתוה"מ פ' תצא סי' קמ"ט ובחזון איש לשביעית סי' ב' סק"ד וע"ע בת' הרא"ש כלל ב' סי' י"ד

מ"ז. הקדיש קמה ופדה קמה חייב עומרין ופדה עומרין חייב קמה ופדה עומרין פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות ופדאן חייבין כו'. הנה משנה כזו ממש איתא במס' חלה פ"ג מ"ג מ"ד, ומשו"ה פריך בירושלמי ולמה תנינן תרי זימנין כו' וע' מה שהאריך בזה בנועם ירושלמי.