אור הישר (זרעים) יב

ולכאורה עצם ההלכה בלתי מובנת. הלא כל התורה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום ומדוע דוקא הלכה זו נוסדה על בזבוז ועל כל דאלים גבר. ואף די"ל דבנוגע לקיום החיים של כל אחד קשה לבכר לאחד על חבירו, כי מי יוכל לשער מי הוא נחוץ יותר להשקיט רעבונו ורעבון ביתו, ולכן גזרה תורה על הבעה"ב תעזוב, ומפרשינן הנח לפניהם והם יבזבזו ולא יתערב בזה מפני שהוא כעין דיני נפשות, וכן שלא יהיה לו טובת הנאה מן החלוקה

אולם אפשר עוד להסביר בדרך זה. דהנה במש"א הכתוב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ישנם שני סוגים, המין האחד הם אביונים באמת כמו היתום והאלמנה שאין להם שום תומך וסועד, כן הגר שהוא מדוחק ומרוחק ממשפחתו בשביל שנתגייר לכן הקדימו הכתוב גם להיתום והאלמנה לקרבו בזרוע, ומובן כי גם חולים חלשים ובעלי מומין שלא יוכלו להעזר מעצמם ודרושים לתשועת אחרים גם הם נקראים אביונים באמת, שהחוב על כל אחד מישראל לקום לעזרתם בכל מחסורם, אכן ישנם מין אביונים שמחסורם הוא בשביל עצלותם, ומי זוטר מאי דהתנא קבע בקידושין כ"ט ע"א, בין מצות המוטלות על האב לעשות לבנו, ללמדו אומנות בין שאר הדברים למולו ולפדותו וללמדו תורה כו', והוא כדי שבכל טפחות ימי חיי חלדו לא יצטרך להטיל עצמו על הצבור. ומי שהוא מתפרנס מיגיע כפו כמה הוא חשוב עד שתוה"ק הזהירה עליו בלאו ועשה דלא תלין פעולת שכיר וביומו תתן שכרו ואליו הוא נושא את נפשו, וחז"ל העידו עליו בברכות ד"ח ע"א גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים והדברים ארוכים

והנה במתנות עניים דכתיב לעני ולגר וגו' תניא עלה בספרא קדושים פרק ג' מה עני מחוסר אף כולם מחוסרים ע"ש, והשתא כשבאו כולם בערבוביא מאן מפיס מי הוא באמת העני החלוש שלא יוכל להושיע א"ע ומי הוא החסר בפרנסתו בשביל עצלותו, לכן גזרה תורה תעזוב ומפרש בספרא שם הנח לפניהם והם יבזבזו. והנה אומה זו להיותם רחמנים ביישנים גומלי חסדים על הרוב לא יגזלו מחלק היתומים והאלמנות החולים והחלשים באמת, ובשבילם לא היה החשש שמא יכו איש את רעהו כמובן, רק בשביל העניים הבריאים היה החשש שמא תבא לידי הכאה, אכן האומללים באמת לא ימנעו מלבא עוד מפני שההכרח יביאם אף אם תהיה שם קטטות, ואם יש ביניהם מפונקים שלא יסבלו אפילו קטטות בין חביריהם. הלא המה עלולים שיחפשו להם להרויח שלא יצטרכו לזלזל בעצמם עם אנשים בעלי מריבה, אדרבה א"כ תבא עליהם ברכה, אולם בשביל בעלי אגרופין גופייהו תקון חז"ל שהעניים יבוזזו בידם, ולא במגלות וקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו

מ"ה. שלש אבעיות ביום בשחר בחצות ובמנחה כו'. ופי' הר"ש מלשון נבעו מצפוניו תרגום איתגליין מטמרוהי שהבעה"ב מתגלה ונראה לתוך שדהו