אור הישר (זרעים) קכט

דמסיק דפלוגתייהו היא דר"א סבר מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י וחכמים סברי דאסור ע"ש, וקשה לפ"מ שהביאו התוס' בשם הירושלמי בביצה ל"ד ריש ע"ב דמשום דר"א שמותי הוא מתלמידי ב"ש להכי הוא מוכרח לעמוד בשיטתייהו ע"ש וא"כ איך מוקמינן דר"א ס"ל מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י הלא ב"ש ס"ל במשנה דמאי פ"ו מ"ו דאסור כדמפרש הרמב"ם בפיה"מ שם וצ"ע כעת, וע"ע בת' הרשב"א ח"א סי' תתל"ד ובראב"ן סי' נ"ד ובת' ראבי"ה סי' קס"ו ובמפרשי המשנה טבו"י פ"ד מ"ב. פרק שלישי מ"א אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים כו' ע' בת' ראבי"ה סי' קס"ה ובאור זרוע ח"א סי' רי"ז. שם האוכל ממנו חייב מיתה כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ח ה"ו מה' בכורים. מ"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור ומשגלגלה חייבת. ע' בת' הגאון מהרי"ל דיסקין בחלק הכתבים סי' ק"ד. שם נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה ומשגלגלה תעשה בטהרה. והנה בנדה ד"ו ע"ב מפרשינן דעד שלא גלגלה תעשה בטומאה משום דחולין נינהו ומותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ע"ש ולפ"ז מתאים שפיר סתמא דמשנתנו הכא עם דעת ב"ה במשנה דמאי פ"ו מ"ו ע"פ פי' הרמב"ם שם ע"ש. אולם עפ"ז בלתי מובן קצת סוגיא דסוטה ע"ב דאוקי לפלוגתא דר"א וחכמים אי מותר לגרום טומאה לחולין שבא"י ע"ש. הלא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה כדאמרינן בברכות ל"ו ריש ע"ב ובש"מ. וכה"ג פריך הש"ס בשבת מ"ב ע"א לימא ר"ש בן מנסיא דאמר כב"ש וכן שם קל"ה ע"א ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן וכה"ג בר"פ הגוזל קמא ע"ש וצ"ע, וע"ע בנועם ירושלמי תרומות פ"ה ובאור זרוע ה' חלה סי' רי"ז ובגבורות ארי ליומא ד"ח ע"ב. מ"ג הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת ומשגלגלה פדאתה חייבת הקדישתה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ואח"כ פדאתה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה. ע' בירושלמי כאן ובנועם ירושלמי פאה פ"ד ובת' שבות יעקב ח"א או"ח סי' י"ז.