אור הישר (זרעים) קכ

המשנה בדרשב"ג, וכ' אף פירות הנכנסים יוצאים ע"כ. ועוד פשיטא דאם לא היו נכנסים האיך יוצאים. ובודאי הא דיוצאים קאי על אלו שנכנסו כבר, ואין לאמר דאשמעינן דלא נטעה לאמר דיוצאין קאי על הפירות שלא נכנסו רק שגדלו בירושלים, ז"א דהא אין עושין גנות ופרדסים בירושלים כדאמרינן בב"ק פ"ב ע"ב, וא"כ כל הפירות היו נכנסין, ואי משום להורות בדרשב"ג דס"ל דקליטת מחיצות לא מהני, זה ידעינן נמי מלשון המשנה דקתני נכנסין ויוצאין, הרי ברור בדברי רשב"ג גופיה דקליטת מחיצות לא מהני לדידיה וצע"ק

מ"ו פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מע"ש שלהן ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה בש"א יחזור מע"ש שלהם ויאכל בירושלים ובה"א יפדה ויאכל בכל מקים כו' ע' אור שמח פ"ה ה"א מה' מע"ש

בר"ב ד"ה ר"ש בן יהודא, ואין הלכא כרשב"י שלא נחלקו ב"ש וב"ה אלא על פירות שלא נגמרה מלאכתן כדברי ת"ק. ע' טעם המלך פ"ח ה"ו מה' אישות

מ"ז אילן שהוא עומר בפנים ונוטה לחוץ או עומד בחוץ ונוטה לפנים מכנגד החומה ולפנים כלפנים מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ. ע' תוס' מכות י"ב ע"א ובמש"כ בחידושי שם

מ"ח הלשכות בנויות בקדש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהן קדש. וכ' הר"ש בפ' כיצד צולין פריך לרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו ומשני רב חסדא בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה ע"כ, והנה שם פ"ה ע"ב פריך מהא דרב גופיה אמר משום ר' חייא כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא ומשני לא דאכלי בארעא ואמרי באיגרא ע"ש, ועפ"ז כתב אלי הגאון ר' חיים ברלין ז"ל להקשות א"כ איך תנן שם פ"א ע"ב דנותר שורפין על גגותיהן והא קיי"ל בכל פסולי קדשים דבמקום אכילתן שם שריפתן ונשאר בצ"ע. וכבר כתבתי בחידושי עה"ת פ' צו תירוץ נכון לזה, אולם לפי המבואר הכא י"ל דגם שם מיירי באותן הגגות שהיו שוין לקרקע החצר, ולא נחשב לדוחק אחרי דמשנתנו דהכא ג"כ מיתוקם בד"ז. ועפ"ז תתיישב נמי כפל הלשון במשנה דפסחים דתנן בחצרותיהן או על גגותיהן דלפי הנ"ל אשמעינן דאם הגג שוה לקרקע החצר מותר לשרוף גם על גגו. וע' יומא ל"א ע"א תוד"ה וכולן ובתוס' מכות י"ב ע"א ובמש"כ בחידושי שם וע"ע בת' דבר אברהם סי' ל"ז

שם בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש וגגותיהן חל. ופי' הר"ב תוכן קדש לשחיטת קדשים קלים ולאכילת קדשי קדשים ולהתחייב עליהן משום טומאה, ע' מה שהשיג עליו בת' פנים מאירות ח"א סי' ע"ד

מ"ט מעשר שני שנכנס לירושלים ונטמא כו'. ע' בס' תורת זרעים.