אור הישר (זרעים) קיט

מ"א לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלים לחלק אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלים אבל נותנים זה לזה מתנת חנם. והקשה במלאכת שלמה דהכא שייך למיתני או נותנים זל"ז מתנת חנם דכיון דתנא חד גוונא להיתירא שייך למיתני או דהוא נמי גוונא אחרינא להיתירא וע"ש מה שתירץ, ולעד"נ דהך סיפא אין לה שום שייכות לשתי הבבות הקודמות שתפול עליה לשון או, אלא דברישא הם שני תנאים, תנאי הראשון שהתנה עם המעלה אסור, ותנאי השני מותר, אבל בסיפא הוא ענין אחר לגמרי, היינו דאם לא היה ביניהם שום תנאי רק בסתם הם נותנים זה לזה, וא"כ שניהם הם נותנים ושניהם מקבלים, וזהו הלשון זה לזה, וה"נ בעל הפירות מקבל הנאת ההבאה לירושלים, דעליו היה להביא בעצמו כמש"כ הרמב"ם, ומעלה הפירות נהנה באכילה ושתיה מהם, ובאופן זה מותר, ופליאה דעת על הרמב"ם דבפ"ג הכ"ב ממע"ש הביא שתי הבבות הראשונות האסור והמותר דמשנתנו. וזו האחרונה של מתנת חנם להדדי השמיטה שם וצ"ע, וע"ע בת' מקום שמואל סי' ע"ז ובס' משנה אחרונה למס' מכשירין סוף פ"ב

מ"ב אין לוקחין תרומה בכסף מע"ש מפני שממעט באכילתו. ע' ברש"י ותוס' זבחים ע"ו ע"א ד"ה אין לוקחין ובשטמ"ק וצאן קדשים וחק נתן שם ובמשנ"א נגעים ספי"ד ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פכ"ט ובת' ברית יעקב סי' ע"ה

מ"ג מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך להם ולחבירו פירות אומר לחבירו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך כו'. ע' במפרשי המשנה טבו"י פ"ד מ"ה

שם ולא יאמר כן לעם הארץ אלא בדמאי, וכ' הר"ב כגון אם היו אותן מעות מע"ש של דמאי אז מותר לאמר כן אפילו לע"ה דשמא המעות אינן מעשר ע"כ, והנה לדעת הרמב"ם בפ"ח הי"ג ממע"ש משכחת נמי חלול מע"ש גם על פירות ע"ה ע"ש, והכא דנקט דהמעות היו דמאי הוא ע"פ דרך משנתנו דאיירי בה דיוכל לאכול הפירות בטהרה כמו שהם, משא"כ בחלול על פירות עם הארץ הרי יצטרך אח"כ לעשרן משום דמאי, להכי מילתו דפסיקא נקט דהמעות היו דמאי והפירות הן של חבר

מ"ד פירות בירושלים ומעות במדינה אומר המעות ההם מחוללין על פירות האלו וכו'. הנה בשנו"א מסתפק אם משנה זו היא המשך לסיפא דמשנה הקודמת, וא"כ גם הכא איירי בהיתר דמאי אם פירות בירושלים או מעות ע"ש, אמנם ברמב"ם פ"ח ה"י י"א משמע שהוא הבין דמשנתנו קאי על רישא דמע"ש ודאי, וע"ע כפתור ופרח פ"מ

מ"ה מעות נכנסות לירושלים ויוצאות ופירות נכנסין ואין יוצאין רשב"ג אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין. ויל"ד על לשון הר"ב ששינה צורת לשון