אור הישר (זרעים) יא

מ"א. בדלית ובדקל. ע' זבים פ"ג מ"א ובתוי"ט שם ד"ה הדלת

שם אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאומר כהלכה. ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' ס"ט

מ"ב. בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאומר כהלכה. והנה כל המפרשים יפרשו דלית ודקל שמוסב על הפירות שגדלו עליהם, אולם בס' יראים סי' ק"ס כ' וז"ל שהרכיבו התבואה והגפן על הדקל ע"ש, ולפי פירושו איכא למידק הלא בהאי דינא דמשנתנו ישנם שני דברים הורדה וחלוקה. ולהורדה מן הדקל איכא טרחה מרובה עד כדי סכנה. וממילא איכא נמי הוצאה להורידו, והשתא אם הבעלים הרכיבון על הדקל ל"ל קרא בתו"כ ובירושלמי דחיוב זה הוא על הבעה"ב סברא הוא דפשיטא אחרי שהוא העלם על הדקל צריך הוא להורידן, דמתחילה פירות אלו רכוש העניים הוא דזכה להו רחמנא וע' באור שמח פ"ט הט"ו ממתנות עניים, ומי בקש מבעה"ב להגביהן למעלה שלא יהא ידי העניים שולטות במתנותיהן. ואם היתה ההגבהה גם לצורך הבעלים פשיטא דחייבין להורידן, ודוחק לאמר דקרא אתא שאם אחרים הרכיבום על הדקל החוב על הבעה"ב להורידן לבלי הביא את העניים לידי סכנה וצ"ע

מ"ג. נטל מקצת פאה וזרק על השאר אין לו בה כלום. וכ' הר"ש דבתוספתא ובירושלמי תנו בשם ר"מ קונסין אותו ומוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר ע"כ, כה"ג בסוטה ד"ט שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו מה שמבקש אין נותנין לו ומה שבידו נוטלין הימנו

שם נפל לו עליה ופירש טליתו עליה מעבירין אותו הימנה כו'. והביא הר"ש מסוגיא דב"מ דלהכי לא קנו לו ד' אמותיו אי משום דבשדה דבעה"ב לא תיקנו ליה רבנן קנין דד' אמות, או משום כיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני כו', וע' בת' הריב"ש סי' שמ"ה ובמל"מ פ"ב ה"ט מה' זכיה ובת' הגרע"א סי' ל"ז וסי' רכ"א

מ"ד. אין קוצרין אותה במגלות ואין עוקרין אותה בקרדומות כדי שלא יכו איש את רעהו. הנה תקנה זו הוצרכו משום דבתו"כ פ' קדושים תניא תעזוב הנח לפניהם והם יבזבזו אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבזבז אפילו בריא אפילו ידיו יפות לזה שומעים שאמר כהלכה וכן הוא נשנה במשנתנו דריש פרקין. והשתא כיון דענין בזבוז דגבי פאה הוא מטעם הדין לכן גזרו שלא ישתמשו במלאכתם זו בכלים שיוכלו לבא לשפיכת דמים.