אור הישר (זרעים) קיד

מחייב לא גמר מלאכה ולא מקח, וע' מראה הפנים שכתב דבמחובר דהכא איירי דמחובר לקרקע ונגמר מלאכתו ע"ש

בר"ב ד"ה העוקר שתלים. נטיעות אחר שצמחו וגדלו קצת עוקרין אותן ושותלין אותם במקום אחר כו', ע' עוקצין פ"א מ"ב ובמשנ"א שם

מ"ב העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע חייב מפני שהוא גרנן. הנה בריש פרקין הקשה במשנה ראשונה גבי עוקר שתלים מדוע צריך למיתני מתוך שלו ונטע לתוך שלו ע"ש. ולפ"ד משנתנו דהכא אין מקום כלל לדקדק בזה. משום דאיידי דבעי למיתני סיפא חיובא דמתוך שלו לתוך שלו בעוקר לפת, תנא מקודם ברישא פטור דמתוך שלו לתוך שלו בעוקר שתלים, וע"ע במשנ"ר כלאים פ"א ריש מ"ט

שם בצלים משהשרישו בעליה טהרו מלטמא נפלה עליהם מפולת והם מגולים הרי אלו כנטועים בשדה, ע' בת' הרא"ש כלל ב' סי' ד' ובתפא"י ומשנ"א עוקצין פ"ב מ"ט

מ"ג לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות כו'. הנה איסור מכירה דמשנתנו היא בין בתלוש בין במחובר, אבל בברייתא המובא בירושלמי לא ימכור אדם את שדהו ר"ש מתיר כו', התם איירי דוקא במחובר אבל בתלוש גם ר"ש אוסר כדכ' בשנו"א, ולהכי נקט שם שדהו. ועמש"כ בחידושי לירושלמי שם

שם ואם בכרו נוטל את הבכורות ומוכר את השאר, ע' רדב"ז פ"ב ה"ו מה' מעשר

מ"ד לא ימכור אדם את תבנו ואת גפתו ואת זגיו למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין ואם הוציא חייב במעשרות כו'. הנה בלתי נתבאר על מי קאי חיובא דמעשרות אם הוציא, על הלוקח או על המוכר, ובכלל מאי בעי הכא החיוב כשאנו מדברים על איסור המכירה. אמנם מלשון הרמב"ם בפ"ב ה"ו מה' מעשר משמע שלא היה בגרסתו ואם הוציא כמו שהוא לפנינו, רק שאם הוציא חייב במעשרות, ועפ"ז המובן על החיוב באיזה רשות שהוא, והשתא כיון שמונח על זה חיוב מעשרות, להכי אינו רשאי למכור למי שאינו נאמן

מ"ה הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת המעשרות חייב ומשבא לעונת המעשרות פטור כו'. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קל"ב

שם ולוקט כדרכו והולך ר' יהודא אומר אף ישכור פועלים וילקט כו', ע' בס' חזון איש לשביעית סי' ד' סק"ז.