אור הישר (זרעים) קי

מ"א המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. והקשה במלאכת שלמה הלא הכא בע"כ כלולה אשתו בכלל בני ביתו מדפריך בירושלמי ואין לה עליו מזונות ומשני כמ"ד אין מזונות לאשה דבר תורה וא"כ תקשה מכאן ע"ד התוס' בברכות כ"ד ע"א שהקשו על רש"י וכתבו דלא אשכחן אשתו דקרו בני ביתו ע"ש

ולעד"נ דבניו דמשנתינו הם הגדולים קצת, ובבני ביתו כלולים בניו ובנותיו הקטנים, אבל אשתו כלולה רק בתיבת ביתו, וכלשון המשנה ריש יומא ביתו זו אשתו, וה"נ א"ר יוסי בגיטין נ"ב ע"א מימי לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי, והשתא המובן במשנתנו דכמו דמוקי בירושלמי דאין מזונות לאשה דבר תורה, כמ"כ בבניו ובבנותיו הקטנים אין זה נמי דבר תורה כדאמרינן בכתובות מ"ט ע"ב באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים ע"ש

ועפ"ז סרה נמי קושית התוס' מעל רש"י בברכות שם שהקשו דלא אשכחן דמקריא בני ביתו אשתו, דבאמת לא כתב רש"י כן, רק ז"ל שם היה ישן במטה ובני ביתו, ואשתו בכלל ביתו עכ"ל, וא"כ לא קרי רש"י לאשתו בני ביתו דזה קאי על בניו ובנותיו הקטנים. אבל אשתו כלולה רק בתיבת ביתו וזהו כלשון המשנה ביומא והברייתא דגיטין כנ"ל. וע"ע מש"כ בחידושי לקידושין כ"ב ע"א

מ"ב המוציא פועליו לשדה בזמן שאין להם עליו מזונות אוכלין ופטורין. וכ' הר"ב אם נתן להם דמתנה אינה כמכר, הארכתי בזה בחידושי לב"מ ט"ז ע"א ולבכורות נ"ב ע"ב

מ"ג השוכר את הפועל לעשות בזיתים אמר לו על מנת לאכול זיתים אוכל אחד אחד פטור ואם צירף חייב. וכ' הר"ב ואם צירף שנים ביחד חייב דהוי קבע ע"כ, ע' תוס' ב"מ פ"ט ע"ב ד"ה ותרתי ולעיל פ"ב מ"ה ובמלאכת שלמה שם

מ"ד מצא קציצות בדרך ואפילו בצד שדה קציצות וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים מותרות משום גזל כו'. וקשה מאי האי דפריך בר"פ אלו מציאות ממשנתנו אהא דיאוש שלא מדעת, דילמא שאני הכא דהוא בדרך לעוברים ושבים וכל סוגי בני אדם עוברים שמה כיהודים כך אינם יהודים ולא יקפידו על מציאות תאנה בדרך לבלי לאכלה ולהכי הוי לכתחילה אבידה מדעת מצד הבעה"ב, וכן יחשוב גם מוצא התאנה, משא"כ מי שאבדה לו אבידה בעיר במקום מסוים דשייך בזה הכרזה ונתינת סימן לבני העיר דיתבי בדוכתייהו ושמעי ההכרזה בזה יש מקום לבעל אבידה לחשוב אולי מצא איש החפץ לקיים