אור הישר (זרעים) קט

ד"ה מותר אלא כי נן קיימין בתמרים והוא עתיד לדורסן ובגרוגרות והוא עתיד לדושן כו', הרי בהדיא מלשון הירושלמי דלאו דוקא תאנים, ואילו ברמב"ם פ"ג ה"ד מה' מעשר וביו"ד סי' של"א סעיף פ"ג משמע דוקא תאנים, ובמשנה ראשונה הסביר דוקא תאנים ע"ש. ולא זכר לדברי הירושלמי

מ"ה ר' יהודא אומר אוכל אחת אחת פטור ואם צרף חייב. וכ' הר"ב שלקח בעל הגינה שתים כאחת ונתן לו חייב. ע' תוס' ב"מ פ"ט ע"ב ד"ה ותרתי מנלן

שם א"ר יהודא מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלים כו', וכ' בשנו"א וז"ל ולא היה בירושלים רק גנת ורדים והתירו להיות שם עכ"ל, כוונתו לברייתא דב"ק פ"ב ע"ב

מ"ו האומר לחבירו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי בורר ואוכל כו' ע' כפתור ופרח פרק שלשים מה שהאריך בזה

מ"ז או שיאכל בני בשכרי הוא אוכל ופטור ובנו אוכל וחייב. ע' בשטמ"ק ובמעיני החכמה לב"מ צ"ב ע"ב

שם זה הכלל האוכל מן התורה פטור ושאינו אוכל מן התורה חייב. ע' בת הרשב"א סי' שס"א

מ"ח היה עושה בלבסים לא יאכל בבנות שבע בבנות שבע לא יאכל בלבסים. והנה בירושלמי פריך דמשנה שאינה צריכה היא דכבר תנינן בב"מ צ"א ע"ב היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים כו' ומשני דכאן צריך שהיו שתיהן ביחור אחד, וכ' הרדב"ז בפ"ה הי"ב מה' מעשר דאף שהרמב"ם לא הביא הא דשניהם ביחור אחד מ"מ הדין אמת הוא כיון שלא שכר אותו אלא לעשות בלבסים למה אוכל בתאנים אע"פ שהכל ביחור אחד הרי לא שכרו לעשות בתאנים ע"ש. אמנם אין כן דעת הרשב"א המובא בשטמ"ק לב"מ שם שכ' גבי העושה בתאנים לא יאכל בענבים דמיירי ששכרו לארות תאנים ולבצור ענבים ואפ"ה כל שהוא מלקט תאנים לא יאכל ענבים כי ממין שאינו נותן עכשיו לכליו של בעה"ב אינו אוכל דאילו לא שכרו ללקט ענבים פשיטא דאינו אוכל בענבים וכן מוכח בגמרא עכ"ל, וכיון דהתם איירי דשכרו לשני המינים והירושלמי פריך דמשנתנו אינה צריכה דכבר תנינן לה התם. הרי בע"כ דשתי המשניות בחדא גוונא איירו דשכרו לשני המינים כנ"ל.