אור הישר (טהרות) צט

מ"ז הבגדים מיטמאים בשני שבועות ובשלשה סימנים בירקרק ובאדמדם כו', וכ' הר"ב וכן בבתים ג' שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק כתיב ונתץ את הבית כאילו פשה כו', ע' תוי"ט לקמן ספי"ב

מ"ח הבתים מיטמאין בשלשה שבועות, וכ' התוי"ט השלשה שבועות הנה אין בו פסוק מבואר אבל הוה מן הפסוק והפירוש המקובל כו', ע' רש"י ערכין ד"ח ע"ב ד"ה נגעי בתים ובמש"כ בחידושי שם. פרק רביעי

מ"א שהפשיון מטמא בכל שהוא, ע' בקונטרס מראה כהן סי' י"ט. שם ומטמא בכל הנגעים חוץ לנגע משא"כ בשער לבן. ע' בתוי"ט ובתוס' אנשי שם לקמן פ"ה סוף מ"ב

בר"ב ד"ה מטמא בכל שהוא, אבל ש שער לבן אינו מטמא בפחות משתי שערות דמיעוט שער שנים, ע' במפרשי המשנה כאן ומש"כ בזה הראב"ד והר"ש משאנץ והקרבן אהרן לספרא פרשת נגעים פרק ב' מ"ב ובתוי"ט לקמן פי"ד מ"ד

בר"ב ד"ה חוץ מן הנגע. אבל שער לבן בעינן שיהא בנגע כדכתיב ושער בנגע הפך לבן. ע' בר"ב לעיל פ"א מ"ו

מ"ב בר"ש תניא בתו"כ ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית בשר חי מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות יכול לא יהא טמא עד שיהא בה שער לבן ומחיה ת"ל צרעת נושנת היא היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה כו', הנה בספרא פרשת נגעים פרשה ג' הן שתי ברייתות נפרדות מ"ז ומ"ח ע"ש, ואיכא למידק הלא בקרא כתיב והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי. משמע דהוא וי"ו החיבור דהמחיה צריכה להיות ביחד עם השער לבן, והשתא לא די במה שהפריד בין הדבקים לאמר דכל אחד מטמא בפני עצמו אלא שעשאה למחיה היקש לשער לבן ללמוד דמה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה מקום ב' שערות, ומשמע דלהתנא גופיה היה קשה כזאת, ולהכי הוסיף אח"כ בברייתא השניה להביא מקרא דצרעת נושנת היא דאין צריכה דבר אחר לסייעה ומשו"ה מטמא כל אחד בפני עצמו ע"ש. אכן עכ"פ קשה כיון דכל כמה דלא ידעינן דכ"א בפ"ע מטמא היה מקום לפרש וי"ו דומחית לוי"ו החבור וממילא בטל גם