אור הישר (טהרות) ק

ההיקש כנ"ל, ולפ"ז הי"ל להתנא להביא מקודם דרשת הברייתא המאוחרת דהיא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסייעה ואח"כ ברייתא דלמחית בשר חי שבאה להקיש מחיה לשער לבן, ועפמש"כ גם דברי הקרבן אהרן שם במשנה ז' מוקשה שכ' דמשום שהוא וי"ו החבור מזה יליף ההיקש ע"ש. הלא חזינן שם גופיה ההיפך דהתנא הביא מיעוטא דהיא להפריד בין הדבקים, משמע דוי"ו החבור היה בזה לגריעותא, וע"ש בהתוה"מ פ' תזריע סי' ע"ג

בר"ב ד"ה בכל מראה היינו כמראה הבשר בין כושי בין לבן בין אדום מטמא בכל שהוא אבל במחיה בעי כעדשה, ע' בתוי"ט לקמן פ"ו מ"ו ד"ה היה בהק

מ"ג יש במחיה שהמחיה מטמא בקרחת ובנכחת הפוכה ושלא הפוכה כו', ע' בראב"ד וק"א לספרא פרשת נגעים פרק ג'

בר"ב ד"ה מבוצר. שתי שערות באמצע הנגע, וכ"כ נמי לקמן מ"ה וע' בקונטרס מראה כהן סי' י"ג

מ"ד שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא כו', מקור דרשתם בזה הוא מקרא דושער בנגע הפך לבן, וע' במפרשי התו"כ בפרשת נגעים פרק ב' מ"ג ובמשנה פרה ספ"ב

שם כמה יהא בלבנונית רמ"א כל שהוא רש"א כדי לקרוץ בזוג, ע' כ"מ ומל"מ רפ"ב מטו"צ

שם בהרת ובו שער לבן או שער שחור טמא אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור את הבהרת מפני שאין בו ממש, ע' ספרא פרשת נגעים סוף פרשה ב' ובמפרשים שם

מ"ה בהרת כנרים וחוט יוצא ממנה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשער לבן ולפשיון אבל לא למחיה, ע' בפירוש הראב"ד לספרא פרשת נגעים פרק ב' מי"ד ובמשנ"א דפרקין לעיל מ"ג ובבועז שם סי' א'

בר"ב ד"ה זוקקה. כפסיון רחוק מן הנגע הוא חשוב ובעי כגריס. ע' במשנ"א לעיל פ"ג סמ"א ופ"ד סמ"א ולקמן פ"ו מ"ה ומ"ז ופ"י מ"ט

בתוי"ט ד"ה אם יש בו. ומעתה דלמדנו שיש פשיון לבהק דיוקא דהראב"ד ליתא כו', ע' במשנ"א לקמן פ"ו מ"ו בד"ה היה בו.