אור הישר (טהרות) סד

בתוי"ט ד"ה מאהיל. דכיון דגלי לן קרא דמאהיל על הטומאה מטמא ולא בעינן דוקא אהל שיאהיל על הטומאה ועליו א"כ ה"ה כשהטומאה מאהלת עליו דמאי שנא, ע' לקמן פי"א מ"ה ובתוי"ט ד"ה ב"ה

מ"ב מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית הבית טמא ור"ש מטהר. הנה בזה אזיל ר"ש לטעמיה לעיל פ"ב מ"ב וע"ש בתוי"ט

שם נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה, ע' ב"ק ק"א ע"ב ובמש"כ בחידושי שם. שם שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור, ע' בפ"ט מ"ד דכלים ושם בתוס' אנשי שם ובמלאכ"ש שם

מ"ג נשפך באויר אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו טהור כו', ע' במשנה הקודמת ובבועז שם סי' ז' ובא"ר טהרות פ"ח מ"ט

שם היה אשבורן או שקרש טמא, ע' במשנ"א טהרות ספ"ח

שם כל שבמת טמא חוץ מין השינים והשער והצפורן ובשעת חיבורן הכל טמא, ע' רשב"ם ב"ב קט"ז ע"א ובתוס' נזיר נ"א ע"א ובת' פמ"א ח"ג סי' ל"ג

בר"ב ד"ה חוץ מן השינים. דכתיב בעצם מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו שינים שלא נבראו עמו יצאו שער וצפורן שגזעו מחליף, ע' בתוי"ט לעיל פ"ב מ"ב

מ"ד היו תחובים בידי אדם טהור שאין חבורי אדם חבור והנה בריש הביא נמי. דוגמאות כאלו מתוספתא והוא באהלות פ"ד, והתוס' בזבחים ק"ה ע"ב ובמנחות כ"ד ע"א הביאן לזה התוספתא דעוקצין פ"א, דהתם תניא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם ה"ז אינו חבור שאין חבורי אדם חבור ע"ש, ולא ידענא מדוע לא הביאו טפי ממשנתנו דהכא, וכן אהא דבת' בית יעקב סי' קמ"ב התיר לברך על אתרוג שנפרץ עוקצו אם חברו במחט, ובשבות יעקב הא"ח סי' ל"ה דחה לדבריו ע"ש, ושניהם לא הביאו לא ממשנה דהכא ולא מתוספתות הנ"ל, דמבואר בהדיא שאין חבורי אדם חבור. וע' במפרשי שו"ע סי' תרמ"ח וביד המלך ס"ה לולב ובת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ר.