אור הישר (טהרות) סא

מ"א אלו מטמאין באהל המת כזית מן המת וכזית נצל כו' ע' בבועז מקואות פי"א סי' ב' ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פי"ח, והנה בר"ש הביא הא דתנן בנזיר מ"ט ע"ב על אלו טומאות הנזיר מגלח על המת ועל כזית מן המת ופריך שם על כזית מן המת מגלח על כולו לא כש"כ לא נצרכה אלא למת שאין עליו כזית בשר כו' ותימה אמאי לא משני כגון מת שנשרף ושלדו קיימת דכזית ממנו לא מטמא דאפילו כולו אם אין שלדו קיימת טהור כו' עכ"ל, ולולא דבריו היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בירושלמי נדה פ"ג ח"ג דדבר תורה אפילו שלדו קיימת טהור ולמה אמרו טמא מפני כבודו, ופירשו בתוס' נדה כ"ז סוף ע"ב מפני כבודו של מת ע"ש, והשתא כיון דכל טומאתו של מת שנשרף ושלדו קיימת הוא מדרבנן. הרי על טומאה דרבנן אין הנזיר מגלח כדתנן בנזיר נ"ד ע"א. וע"ע במש"כ בחידושי לערכין ד"ד ע"א, אחרי ז"ר מצאתי שהאריך בזה במעין החכמה דף צ"ב ע"א

שם ומלא תרווד רקב, נ"ב שיעורו מבואר במשנה כלים פי"ז מי"ב

שם השדרה והגלגולת כו', ע' לקמן פ"ג סוף מ"ו ובתפא"י שם סי' סמ"ך

שם רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין. ע' טהרות פ"ה מ"א ובמלאכ"ש שם

מ"ב כזית רמה בין חיה בין מתה ר"א מטמא כבשרו וחכמים מטהרים, ע' בתוס' תמורה ל"א ע"א ד"ה מלא תרווד

שם אפר שרופים ר"א אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים, עמש"כ בחידושי לפ' בהעלותך

, מ"ג אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה, הנה שיעור זה הוא הלמ"מ ואסמכינהו אקרא דארץ חטה ושעורה כדאמרינן בעירובין ד"ד ע"ש ולפ"מ דאכתי איכא למידק איך נשער על דבר שיש במינו גדולים וקטנים על זה באו חז"ל במשנה כלים פי"ז מ"ח וביארו דשיעור שעורה זו היא לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית זו מדברית, וע"ע לעיל ספ"א ובמפרשים שם. וע"ע לקמן בפרקין מ"ה בתוס' אנשי שם ובדורות הראשונים ח"א כרך ג' פט"ו

שם וארץ העמים, ע' שבת ט"ו ע"ב ד"ה ואאוירא ובמל"מ רפי"א מטומאות מת ובמשנ"א לקמן ספי"ז.