אור הישר (טהרות) נ

שם שהמעשה מבטל מיד המעשה ומיד מחשבה ומחשבה אינה מבטלת לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה, הנה סתמא דמשנתנו היא כמו לב"ש כן לב"ה ולדעת ר"ע לעיל פ"כ מ"ו, וע"ש במפרשים וע"ע בתפא"י פכ"ז סי' מ"א ופכ"ח סי' ט"ז

בתוי"ט ד"ה ומחשבה. ומדאמרינן לא אתי דבור נ"ל דדוקא דבור ולא סגי במחשבה כו', וע' תוי"ט אהלות פ"ז מ"ג ובטהרות רפ"ק ובמשנ"א מכשירין פ"א מ"א ומ"ב ופ"ג מ"ה ובתוי"ט עוקצין פ"ג מי"א. פרק ששה ועשרים

מ"א סנדל עמקו וכיס של שנצות כו' ע' בבועז בפרקין לקמן בסמוך סי' ב' ובחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"י הט"ו מה' כלים

שם אבל אלו אע"פ שהן מותרין טמאין שההדיוט יכל להחזירם כו'. לכאורה זהו רק דעת חכמים שמטמאים מנעל שעל האימום, דס"ל שנגמרה מלאכתו והדיוט יכול לסלקו מעל האימום כדפירש"י ס"פ ארבע מיתות, אבל ר"א דמטהר סבר כל זמן שאינו מסולק מן האימום לא הועיל מה דהדיוט יכול לסלקו, א"כ קשה אמאי לא קבע מסדר המשנה דעת ר"א במשנתינו דהכא דפליג אהאי כללא דהדיוט יכול להחזירם, ולאמר דר"א וחכמים פליגי במציאות פשוטה כזו. שהחוש יעיד אם פעולת הסילוק מעל האימום דרושה לאומן דוקא או לא ג"כ קשה לע"ד וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לסנהדרין שם ולשבת קמ"א ע"ב ולירושלמי שקלים פ"א ה"א וע"ע בבועז לעיל פי"א סי' ט' ובמשנ"א פי"ג מ"ה ובפי"ח מ"ה ובפכ"ב מ"י וברפכ"ח ושם מ"ה ובפכ"ט מ"ד

מ"ב טלה עליו את המטלת מלמטן טמא כו' ע' לעיל ספכ"ד ובתוי"ט שם ד"ה שטלייה

שם כיס לתוך כיס שנטמא אחד מהן במשקה לא נטמא חבירו. ע' במשנ"א פכ"ד מי"ז ובפכ"ה מ"ד

שם צרור המרגליות טמא צרור המעות ר"א מטמא וחכמים מטהרין. ע' מה שהאריך בזה הר"ש ומש"כ בזה במשנה אחרונה לעיל פי"ג מ"ו ומש"כ בחידושי לסוכה י"ב ע"ב וע"ע בבועז לקמן בפרקין סי' י"ד ובמפרשים רפכ"ז ובת' שבות יעקב או"ח ח"א סי' ל"ג.