אור הישר (טהרות) כז

בר"ב ד"ה חוץ משל אשכרוע גרסינן והוא מין ארז תאשור מתרגמינן אשכרוע ע"כ, ביומא ל"ז ע"א פירש"י אשכרוע ברוש. פרק שלשה עשר

מ"א והשחור וזוג של ספרים שנחלקו הרי אלו טמאין הנה אפילו לפי' התוס' בביצה ר"פ משילין דשחור נמי הוי מספרים אלא שהן קטנים וזוג של מספרים הוא גדול מן השחור כו' ע"ש, מ"מ אין זה ענין למספרת שנחלקה לשנים דסיפא, דר' יהודא מטמא וחכמים מטהרין, משום דפעולתן הן חלוקות. דשחור וזוג של ספרים דרישא, אע"פ שנחלקו מ"מ כל חלק בפ"ע עושה מעין מלאכתו, ולהכי ס"ל לכו"ע דטמאין, משא"כ במספרת דסיפא הוא באמת כלי אחד, וכשנחלק עושה כל חלק מעין מלאכתו בדוחק. כדביאר הרמב"ם בפי"א ה"ח ט' מה' כלים ע"ש, ולפ"ז מובן מחלקותם. דר' יהודא סבר כיון דבדוחק עושה מלאכתו טמא, ורבנן סברי אחרי דאינו עושה כקודם שנחלק טהור, אולם עפ"ז בלתי מובן לע"ד, איך עלה ע"ד התוס' לאמר בשבת מ"ח סוף ע"ב, דהא דתנן השחור והזוג של ספרים אע"פ שנחלקו טמאים אתי כר' יהודא ע"ש, דלפ"מ שבארנו הרי פלוגתא דר' יהודא וחכמים היא בכלי אחר לגמרי, מלבד מה דאיהו פליג בסיפא מכלל דברישא מודה וצ"ע

שם מספרת שנחלקה לשנים ר' יהודא מטמא וחכמים מטהרין. ע' במשנה אחרונה לקמן פט"ז מ"א

מ"ב קיליגריפון שניטלה כפה טמאה מפני שינה ניטלה שינה טמאה מפני כפה. ע' לקמן בתפא"י פ"ל סי' כ"ב

שם זומאלסטרא שניטלה כפה טמאה מפני המזלג ניטל המזלג טמאה מפני כפה, ע' בתורת האדם להרמב"ן ענין האבלות ד"ה באיחוי הקרע ולקמן פכ"ה מ"ג ובמפרשים שם

מ"ג חרחור שנפגם טמא עד שינטל רובו כו', ע' בר"ש לקמן פכ"ט מ"ז

שם נשבר מקופו טהור, ע' משנ"א מקואות פ"י מ"א ד"ה או שמרקן

, מ"ד מגריפה שניטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס דברי ר"מ וחכמים מטהרין. הנה בסברת פלוגתתם ע' כאן במפרשים וע"ע במשנה אחרונה לקמן פי"ט סוף מ"ט ופכ"ב מ"ב.