אור הישר (טהרות) רכח

שם מצרים מעשה זקנים ובבל מעשה נביאים, ע' רמב"ן לסה"מ שרש שני

שם נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית כו', ע' בס' יראים סי שכ"ה ומה שהאריך בזה בס' כלכלת שביעית בחידושיו למס' חגיגה ולמס' ידים וע"ע בכפתור ופרח פ"ה ופמ"ג ופמ"ז ובפאת השלחן סי' ד' סי"א

מ"ד בו ביום בא יהודא נר עמוני ועמד לפניהם בביהמ"ד אמר להם מה אני לבא בקהל כו' כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות כו', ע' בר"ש דמשנתנו ובתוס' ר' יהודא חסיד לברכות כ"ח ע"א ובתוס' יבמות ע"ו ע"ב סוטה ד"ט ע"א מגילה י"ב ע"ב ובס' יראים סי' ר"ג ובגבורות ארי ליומא נ"ד ע"א במלואים

מ"ה תרגום שבעזרא ושבדניאל מטמא את הידים תרגום שכתבו עברית ועברית שכתבו תרגום וכתב עברי אינו מטמא את הידים כו', ע' שבת קט"ו ע"ב ובתוס' שם ד"ה מגילה

בר"ב ד"ה כתב עברי. אבל הכתב שאנו כותבים בו ספרים היום כתב אשורי הוא נקרא והוא הכתב שהיה בלוחות ונקרא אשורי שהוא המאושר שבכתיבות כו', ע' סנהדרין כ"ב ע"א ובת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ה' ובת' בשמים ראש וכסא דהרסנא סי' כ"ד

מ"ו אומרים צדוקים קובלין אנו עליכם פרושים שאתם אומרים כתבי הקדש מטמאין את הידים כו', ע' דורות הראשונים תקופת ב"ש וב"ה פ"י

שם הרי הם אומרים עצמות חמור טהורים, הנה סתם משנה היא בר"פ העור והרוטב דעצמות אינן מטמאין טומאת נבלות, והתוי"ט שהביא מברייתא דס"פ בהמה המקשה משום דשם נדרש מקרא, וע' בת' פמ"א ח"ג ס"ס ל"ג

מ"ז אמרו להם לא אם אמרתם בשור וחמור שאין בהם דעת תאמרו בעבדי ואמתי שיש בהם דעת שאם אקניטם ילך וידליק גדישו של אחר ואהא חייב לשלם הנה מלשון תשובת הפרושים משמע, דכל חילוקא דדעת שיש בעבד ואמה הפוטר תשלומין דבעלים, הוא רק מפני דבדעת זה יוכלו לעתיד להרע לבעליהם ולהכי נפטרין, משא"כ בהיזק דבהמה, והוא כעין טעמא דקרא או תקנת חכמים שלא יצטרכו לשלם עבורם, ולכאורה יספיק הבדל הדעת שיש בעבד ואמה שאין בבהמה, לחלק בתכונת היזקן, ועל מה שכבר הזיקו, שעי"ז יפטרו בעליהם, דבהמה שאין בה דעת וכל מעשיה הן רק ע"פ טבעה, הוטל חיוב השמירה על בעליה, משא"כ אדם שיש בו דעת לשמור א"ע רמי רחמנא חיוב התשלומין עליו