אור הישר (טהרות) רכב

מ"ו הכרומן האשקלונים שנשברו ואנקלי שלהם קיימת הרי אלו טמאין כו' ועל כולן א"ר יהושע דבר חדש חדשו הסופרים ואין לי מה להשיב. וכ' הר"ב בתוספתא מוכח דאכל הנך מילי דמתניתין קאי ר' יהושע כו' דבר חדש חדשו הסופרים שאין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן ואין לי מה להשיב מפני מה אמרו כן עכ"ל, ובפיה"מ להרמב"ם במס' כלים פי"ג סמ"ז הלשון שלא אוכל להשיב על זה המאמר ולא לקבלו כפשוטו אבל הוא מסופק עכ"ל, וקשה אמאי אין הדעת נותנת שיהיה הדבר כן, הלא הרמב"ם בפי"א ה"ה מה' כלים מפרש דלהכי טמאין שהרי אפשר להוציא בהן הדלי מן הבאר כשהיו מקודם ע"ש. א"כ הרי מילתא בטעמא הוא ומדוע לא היה לר' יהושע מה להשיב, וכן להיפוך אם אין זה טעם מספיק לדעת ר' יהושע מדוע קבע אותו הרמב"ם בפשיטות כזו כטעם מספיק וצ"ע

מ"ז התורם את הבור ואמר ה"ז תרומה על מנת שתעלה שלום, שלום מן השבר ומן השפיכה אבל לא מן הטומאה, וכ' במשנ"א ומיירי שהתנה שלום סתם אבל אם אומר שדעתו היה גם על הטומאה פשיטא שהולכין אחר תנאו כו' ע"כ, וכבר הקדימו בזה הרדב"ז על הרמב"ם פ"ד הי"ח מה' תרומות ע"ש, וקשה כיון דרק מטעם אומדן הדעת אתינן עלה מדוע ישללו החכמים ממנו ג"כ חשש דטומאה, הרי בשעת ההרמה ודאי יחפוץ שלא יטמאו תרומותיו וכמו דאמדינן דעת האדם לעיל במ"ה דכתבו ותנו היתה דעתו, וכן בכל אומדנות שבש"ס, וע' בת' הרא"ש כלל ל"ד סי' א' שהאריך בדיני אומדנא שסמכו חכמים על אומדנא דמוכח לדון ע"פ אומד הדעת כאילו עדים מעידים על זה וה"נ אנן סהדי שבשעת ההרמה היה אדיר חפצו שהתרומה תשאר בטהרתה וצע"ק.