אור הישר (טהרות) רכ

מ"א אוכל מעשר שהוכשר במשקה ונגע בו טבו"י או ידים מסואבות מפרישין ממנו תרומת מעשר בטהרה מפני שהוא שלישי והשלישי טהור לחולין, ע' במשנ"א טהרות פ"ב ריש מ"ח ושם פ"י מ"ד ובמכילתין לעיל פ"א מ"א וע"ע בדורות הראשונים מאמר המשנה ביסודה פי"ט

מ"ב האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה כו' וכי הרמב'"ם בפיה"מ לפי דטבו"י במדרגת שני והשלישי בחולין טהור ע"כ, ואע"ג דדין זה דאין שני עושה שלישי בחולין חשיב רב בסוטה ד"ל ע"א בין כולהו דס"ל הכי, וכלל בידינו מכל הראשונים דכל היכא דאמרו בש"ס כולהו ס"ל לית הלכתא הכי דהו"ל שיטה, כמש"כ ברי"ף ובעה"מ ומלחמות פ"ק דסוכה. והארכתי בזה בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב, מ"מ בנידון זה נקט הרמב"ם כן הכא ובפי"א ה"ב מאה"ט, ע"פ אוקימתא דרב מרי בריה דר"כ בסוטה שם דכו"ע ס"ל הכי, וכ"ה סתימת הש"ס בברכות נ"ב ע"ב ובנדה ד"ז ע"א, וע' טו"א לחגיגה י"ח ע"ב

שם ומקפת וקורא לה שם, ע' בחידושי מהרי"ח לקמן בסמוך מ"ג

שם והשלישי טהור לחולין. ע' אור שמח פ"ח הי"ז מטו"א

מ"ג עריבה שהיא טבולת יום לשין בה את העיסה וקוצין ממנה חלה ומקפת וקורין לה שם כו', וכ' בתוי"ט אהא דמקפת דלפי לשון המשנה הול"ל הכא נמי ומקיפין. ובמלאכ"ש כ' די"ס דגרסי בהו ומקפת וקוראה לה שם וכ"כ נמי בחזון נחום. ומסיק דהא דמסיים בלשון יחיד אין קפידא בזה ע"ש, ולא יהיב טעמא מדוע אין קפידא, וע' במשנ"א מה שהאריך בזה

ולעד"נ דאין בזה שום קושי או שינוי לשון ומשנה זו עם הקודמת שתיהן עולות בקנה אחד וכדכייל להו הרמב"ם בפ"ח הי"ז מטו"א, דאחרי שהביא משנתנו הקודמת כמו שהיא מסיק נמי בתר הכי וכך היא עושה אם לשה בעריבה שהיא טבולת יום ע"ש. הרי במש"כ כך היא עושה, א"כ שפיר מדוייק לשון ומקפת ולא כמש"כ בתוי"ט דצ"ל ומקיפין כנ"ל. אמנם במשנה הקודמת דנושא הענין היא האשה שם שפיר שייך לשון התנא לשה את העיסה וקוצה לה חלה, משא"כ הכא דנושא הענין היא העריבה נקט לשין בה וקוצין ממנה, אבל מי עושה זאת הלא האשה, כדכ' הרמב"ם וכך היא עושה, ומשו"ה תני במשנה ומקפת. ומשום דלפ"ז לא יתכן אח"כ הלשון וקורין לה שם, משו"ה גרסי בסדר המשנה וקוראה לה שם כדהובא במלאכ"ש וחז"נ שם.