אור הישר (טהרות) ריח

בר"ב ד"ה מפיה. ומשוליה נמי הואיל וכל היין נמשך אחרי הנקב הוי חבור, ע' במשנ"א פרה פ"ה מ"ז ד"ה ופקקה

מ"ח בעבוע שבחבית שניקב כו', הנה אחרי כל פירושי המפרשים איכא למידק על מסדר המשנה הלא עיקרה דמשנתנו לענין אב הטומאה וטומאת מת נשנית דחמירי, ומדוע סידר אותה במס' טבו"י דטומאתו קלישא, עד דמשו"ה פסול משוי טמא לא משוי כדאמרינן במעילה ר"פ חטאת העוף, וי"ל משום דבמשנה הקודמת תני בפיה שוליה וצדיה שהן מעלה מטה וצדדין. להכי סמיך לה הא דמשנתנו דאיירי נמי בטומאה דפנים וחוץ שהן צדדין ובין מלמעלן ובין מלמטן. פרק שלישי

מ"א אוכל שנפרס ומעורה מקצת רמ"א אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמהו רי"א אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמהו, ע' במשנ"א פרה פ"ה מ"ז ובטהרות פ"א מ"ז ובמכילתין לעיל פ"ב מ"ה ובחזון נחום פ"א מ"א ובמשנ"א כלים פכ"ח מ"ח ובעוקצין פ"ב רמ"ה ושם פ"ג מ"ג. שם ושאר כל האוכלים את שדרכו ליאחז בעלה אוחז אותו בעלה, ובקלח אוחזין אותו בקלח, ע' במשנ"א עוקצין פ"א מ"א ושם רפ"ב

מ"ב ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו ונגע טבו"י בביצה לא פסל אלא הקלח שכנגדו ר' יוסי אומר כל הסדד העליון אם היה כמין כובע אינה חבור, והנה משנה דעדיות פ"ב מ"ד מתאמת רק עם סיפא דמשנתנו דאם היה כמין כובע, אבל לא הובא שם פלוגתא דת"ק ור' יוסי, והרמב"ם בפ"ח ה"ד מטו"א נמשך אחר לשון ודין משנתינו ע"ש. והשתא קשה הלא בברכות כ"ז ע"א א"ר כהנא הלכה כר' יהודא הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ופירש"י עדיות קרי בחירתא שהלכה כאותן עדיות ע"ש, ואילו הכא חזינן דהרמב"ם נאיד ממשנה דעדיות ונקיט הך דהכא. זולת אם נימא דבדוקא נקט רש"י בברכות שהלכה כאותן עדיות, היינו היכא דתנן בלשון העיד, ויש סמך לכוונה זו, ממה שפירש"י בחולין י"ח ע"ב, דז"ל שם והכי הלכתא דכל עדות הלכה היא ועמש"כ בחידושי לחולין שם, ועפ"ז ניחא דבעדיות שם לא נקיט במשנה זו לשון העיד כמו בשאר המשניות ואהא דברכות שם. ומשו"ה אינו משועבד הרמב"ם למשנה זו אע"ג דנשנית במס' עדיות, ודוחק וצ"ע, וע"ע במשנ"א מכשירין פ"ה מ"ב ושם במכילתין פ"א מ"א ובדורות הראשונים ח"א במאמר המשנה ביסודה פכ"ז

מ"ג חוט של ביצה שקרם על דפנות של לפס ונגע בו טבו"י מן השפה ולפנים חבור מן השפה ולחוץ אינו חבור ר' יוסי אומר חוט וכל שנקלף