אור הישר (טהרות) רטו

מטו"א משמע שהבין דשניהם היו שלא בכוונה, ובר"ב שנטה לפירוש הר"ש הלא מפרש בהדיא בשניהם שעשה בכוונה לסימן ע"ש

ולכן נראה לדעתי שאין להפריד בין הדבקים, רק כיון דשניהם יצאו לחוץ כמו המסמר כן הצרור, אמנם החילוק שביניהם הוא דמסמר להיותו מן הבצק גופה עליו נופל לאמר שאחר הככר, היינו הבצק שיצא מגוף הככר לאחוריו וכמו דדייק שם הרמב"ם ע"ש, משא"כ גבי צרור דאתא מעלמא גביה שייך לאמר הצרור שבככר, היינו שנמצא בככר, וזהו לפי הבנת הרמב"ם ששניהם היו שם שלא בכוונה, ולהר"ב דמפרש ששניהם היו בכוונה בודאי ניחא, דגבי מסמר נקט שאחר הככר, היינו שסימן זה מן הבצק עשה אחר הככר, משא"כ גבי צרור עליו נופל הלשון בככר. היינו שתחב אותו בככר לסימן, וכ"ז הוא פשוט

מ"ה השעורה והכוסמת בזמן שאינן קלופין כו', והנה חטה לא נזכר כאן כלום רק בסיפא קתני החטה בין שהיא קלופה בין שאינה קלופה, ומזה מוכה דברייתא דמנחות ד"ע ע"א דכוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין, לא לכל הדברים הוקש שם דמיונם, ועמש"כ בזה ברי"ט אלגזי לה' חלה סי' ט'

שם והחטה בין שהיא קלופה בין שאינה קלופה, ע' בתפא"י אהלות פ"ח סי' כ"א. פרק שני

מ"א משקה טבול יום כמשקין שהוא נוגע בהן, וכ' הר"ב כמשקים של תרומה שהוא נוגע בהן והתוי"ט כתב דהיינו אליבא דאבא שאול דלא כחכמים דמשנה ה' פי"א דפרה דפליגי והכי סתים לן תנא ברפ"ב דמעילה כו' ע"כ. ע' נדה ע"א ע"ב דקאמר מתניתין מני אבא שאול כו' ובתוס' חולין פ"ח ע"א ד"ה משקה טבו"י

מ"ב קדרה שהיא מלאה משקים ונגע בה טבו"י אם היה משקה תרומה המשקין פסולין והקדרה טהורה, לכאורה הא דטבו"י פוסל בתרומה כבר ידעינן ממשנה הקודמת. והא דקדרה אינה נטמאת במגעו ג"כ ידעינן דאפילו אוכלים לא מטמאים וכש"כ כלי, אמנם הא קמ"ל כיון דמשקין דתרומה היו בתוך הכלי נמצא דהקדרה היתה שומרת את המשקין והוה אמינא שאין לחלק בפסלותן