אור הישר (טהרות) קצח

צער, הרי ניכר דכל פעולתה מראשיתה היתה בשביל שמחתה המאוחרת, משא"כ הכא דהגשמים באו ממילא ולהכשר בעינן כי יותן דומיא דכי יתן דניחא ליה, להכי ס"ל לר' יהודא דניחותא בזה לא נחשב עד דעביד איהו לזה פעולת העמידה, ורק ע"פ מעשה זו גילה רצונו בזה. וע"ע בא"ר פרה פ"ב מ"ד ובתוי"ט ומשנ"א לקמן רפ"ו ושם מ"ב ד"ה ר"י מטהר ובמ"ג ד"ה וכל זה ובחזון נחום פ"ו מ"א וע"ע בר"ש דמכילתין לקמן רפ"ה

מ"ו היו זיתיו נתונים בגג וירדו עליהן גשמים אם שמח בכי יותן ר"י אומר אי אפשר שלא לשמוח אלא אם פקק את הצנור או אם חלחל לתוכן, וכ' הר"ב דס"ל לר"י שאין המחשבה מועלת להכשיר עד שיעשה מעשה לגלות המחשבה שבלבו ע"כ, משמע מדבריו דבזה גופה פליגי במתניתין, ולת"ק סגי לניחותא דהכשר מחשבה בלי מעשה, ואיכא למידק קצת אמאי לא מפרש הר"ב כן במשנה הקודמת דגם שם פליגי כה"ג ר"י וחכמים, וע"ע במשנ"א דריש מכילתין ודריש פ"ג

מ"ז היו רגליו מלאות טיט וכן רגלי בהמתו עבר בנהר אם שמח בכ"י רי"א א"א שלא לשמוח אלא אם עמד והדיח באדם ובבהמה טמאה לעולם טמא, בא"ר יש לו במשנה גרסא חדשה, ובאור שמח פי"ג מטו"א כתב פירוש חדש במשנתנו. וע"ע במשנ"א לקמן פ"ד מ"ה

מ"ח הוריד חש"ו אע"פ שחישב שיודחו רגליה אינן בכ"י שיש להן מעשה ואין להן מחשבה כה"ג במשנה כלים פי"ז מט"ו ובטהרות פ"ח מ"ו ולקמן רפ"ו ובחזון נחום שם ד"ה ע' תוי"ט. פרק רביעי

מ"א השוחה לשתות המים העולים בפיו ובשפמו בכי יותן, וכ' הר"ב טעמא לפי שאין המים נכנסים לפיו אא"כ נוגעים בשפמו תחלה הלכך אחשבינהו ע"כ, ולכאורה מה מקום לאמור אחשביה בדבר שאי אפשר בלא"ה והמעשה נעשתה גם בהעדר הרצון, ומכאן מוכח דפסיק רישא דניחא ליה עושה הכשר לטומאה, וע' טהרות פ"ט מ"ו ובתפא"י שם ובמקואות פ"א סי' ח'

שם הממלא בחבית המים העולים אחריה כו' ה"ז בכ"י, ע' במפרשי המשנה לקמן פ"ה מ"ד.