אור הישר (טהרות) קצז

בר"ב ד"ה כל ששאבו הפירות. שמתוך כך הן נראין גסים ונפוחים, ע' במשנ"א דפרקין לקמן ריש מ"ד

מ"ב חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו כל ששאבו בכי יותן, ע' בר"ש ותוי"ט ומשנ"א דפרקין מ"ג

מ"ג הרודה פת חמה ונתנה ע"פ חבית של יין ר"מ מטמא ר' יהודא מטהר ר' יוסי מטהר בשל חטים ומטמא בשל שעורים מפני שהשעורים שואבות, ע' בפיה"מ להרמב"ם לעיל בריש פרקין ובתוי"ט שם

מ"ד המרבץ את ביתו ונתן בו חטים וטגנו אם מחמת המים בכי יותן ואם מחמת הסלע אינו בכ"י, והק' במשנ"א מאי קמ"ל ואי משום סיפא מחמת הסלע אינם בכ"י הא נמי פשיטא דזיעת הבתים אינו מכשיר כדתנן רפ"ב כו' ע"כ, ולכאורה היה מקום לחלק ולאמר דהא דזיעת הבתים אפשר דהוא רק זיעת הכתלים דאין להם שייכות עם נביעת המים רק מגופן מתמצה זיעתן, משא"כ סלע דהכא דהוא רצפת הבית אולי נטפחו מן הקרקע דלחלוחית שבה באה מנביעת המים שתחת הרצפה, להכי קמ"ל דגם בזה אינה בכ"י, אולם האמת יורה דרכו דאין לחלק בין כותלי הבית לרצפתו, דהא עם זיעת הבתים כיילו שם במשנה זיעה דבורות שיחין ומערות ואלו בהכרח דיש להם שייכות עם הקרקע ואפ"ה זיעתן טהורה, וע"ע בחזון נחום לקמן פ"ד מ"ג

מ"ה המטגן בטיט הנגוב רש"א אם יש בו משקה טופח בכי יותן ואם לאו אינו בכי יותן, ע' בחידושי הגר"ח הלוי ז"ל פ"ז ה"ה מטו"א

שם המרבץ את גרנו אינו חושש שמא נתן בה חטים וטגנו. ע' במשנ"א לעיל פ"א מ"ד ד"ה חוששין

שם המוליך חטין לטחון וירדו עליהן גשמים אם שמח בכי יותן ר' יהודא אומר אי אפשר שלא לשמוח אלא אם עמד. ולכאורה קשה דהכא חזינן לדעת ר' יהודא דשמחה לחוד לא סגי אלא שצריך ג"כ שיעמוד כדביאר בתוי"ט וע' בא"ר ובמשנ"א, ואילו במו"ק ד"ט ע"ב ובע"ז ד"ו ע"ב גבי הא דאשה לא תסוד במועד מפני שניוול הוא לה קאמר דמודה ר' יהודא בסיד שיכולה לקפלו במועד אע"פ שמצירה עכשיו שמחה היא לאחר זמן ע"ש, הרי דמתחשב עם השמחה העתידה לבא אפילו במקום דלשעה איכא צערא מכש"כ הכא דליכא צער רק שמחה לכלל אנשים בזה, מדוע אינו מתחשב עם השמחה אלא עם עשה פעולת העמידה, די"ל דהתם כיון דהיא בעצמה עשתה פעולת הסיד על פניה אע"ג דבהאי שעתא גרמה לה