אור הישר (טהרות) קצה

ובטהורת פ"ט סי' י"ג ובמקואות פ"א סי' כ"ד ובבועז טהרות פ"י סי' ח' ובמשנ"א לקמן ספ"ד ובתפא"י ידים פ"ב סי' כ"ב

בתוי"ט ד"ה אבל. והק' הכ"מ דאדרבה הול"ל כשנפלו מי שפיכות למי גשמים קמא קמא בטל כו', ע' ח"ס חי"ד סי' רי"א ובבועז פרה פ"ח סי' ז'

מ"ד הטורף את גגו והמכבס את כסותו וירדו עליה גשמים אם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור מחצה למחצה טמא כו', וכ' בתוס' חדשים וז"ל הרמב"ם פ"ב מטו"א הכ"ז לא הביא להך דינא דמחצה על מחצה כו', ולע"ד בלתי מובן קושיתו, דבשלמא במשנתנו דיש דין דרוב ומיעוט שייך למיתני בתר הכי דין דמע"מ, משא"כ הרמב"ם שהשמים גם דין דרוב ומיעוט, רק בלשונו הקצר כייל שם פי' משנתנו יחד עם הכרעת פסק ההלכה לפי התוספתא, ולהכי שינה כל צורת משנתנו ע"ש ובפיה"מ להרמב"ם כאן ומלשונו משמע דאם רק ירדו עליהן גשמים בהכרח שירבו המי גשמים וממילא בטלה המציאות דמחצה על מחצה ע"ש

מ"ה עיר שישראל ונכרים דרים בה והיה בה מרחץ מרחצת בשבת אם רוב נכרים רוחץ מיד ואם רוב ישראל ימתין כדי שיחמו החמין מחצה למחצה ימתין כדי שיחמו החמין רי"א באמבטי קטנה אם יש בה רשות רוחץ בה מיד, ע' תוס' שבת קנ"א סוף ע"א ובס' התרומה ה' שבת סי' רס"ט ובתורת האדם להרמב"ן ענין ההספד

מ"ו מצא בה ירק נמכר אם רוב עכו"ם לוקח מיד אם רוב ישראל ימתין כדי שיבאו ממקום קרוב כו', ע' בתמים דעים להראב"ד ר"ס ק"כ ובאותו סי' אות ו'

מ"ז מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכו"ם עכו"ם ואם רוב ישראל ישראל מחצה למחצה ישראל כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' ס"א

מ"ח מצא בה מציאה אם רוב עכו"ם א"צ להכריז ואם רוב ישראל צריך להכריז מחצה למחצה צריך להכריז, בב"מ כ"ד ע"א גריס חייב בכל מקום דנקיט במשנתנו צריך. דבזה אפשר לפרש שהוא רק רשות, וברמב"ם פי"א ה"ו מגזילה השמיט לכל רישא דמשנתנו דרוב עכו"ם או רוב ישראל, ונקט רק דין דמחצה על מחצה אע"ג דזה הרבה יותר רחוק מן המציאות, ובבבא זו במקום צריך להכריז דתנן הכא, כתב הוא נוטל ומכריז, ובזה נ"מ לדינא