אור הישר (טהרות) קצד

במשנ"א הכא מה שייך באלו שם טומאה ומפרש דר"ל שיש בהן שרצים טמאין ונגעה הזיעה בשרצים אפ"ה טהורה ע"ש, ולע"ד אפ"ל כוונת הרמב"ם על זיעה דנגעי בתים שהם טמאים, ואין להקשות הכשר למה להו הלא בלא"ה מטמאין בנגיעה די"ל דמשכ"ל בבית המוסגר דאינו מטמא רק מתוכו כדתנן בנגעים פי"ג מ"ד והאוכלין נגעו בזיעה דמאחוריו, ואשמעינן דזיעה זו אינה מכשרת לטומאה, וע"ע במשנ"א לקמן פ"ג רמ"ד

שם שתה מים טמאים והזיע זיעתו טהורה, ע' בת' שדה יצחק ח"א סי' כ'

בר"ב ד"ה זיעתו טמאה דאע"ג דהשתא מיהא תלושים נינהו לא לרצון נתלשו, ע' במשנ"א לעיל ספ"א

מ"ב מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יותן. והנה הרמב"ם פ"י ה"י מטו"א צירף משנה זו לרישא דמשנה הקודמת של זיעת בתים דטהור בהחלט ואפילו הן טמאין, ועלה מסיק אבל זיעת המרחץ במים אם היתה המרחץ טמאה זיעתה טמאה ואם היתה טהורה והכניס בה פירות הוכשרו, פי' כדתנן במשנתנו וטהורה בכי יותן, ולפ"ז נמצא לדידיה החילוק אצל המים גופייהו, דזיעת מים טמאים מטמאים בהחלט מעצמם. וזיעת מים טהורים הן רק מכשירים לקבל טומאה אח"כ

והנה הר"ש מפרש מרחץ טמאה של מים שאובין וכן העתיק הר"ב ויהיב התוי"ט פירוש לפירושן שהיו שאובין וטמאים ע"ש. והשתא קשה אם היו טמאים למה להו תוספות דשאובים, האם יפלוג הר"ש על הרמב"ם בזה לאמר דזיעת מים טמאים לא יספיק לטמא בזולת שאובין, ומה שייך דין מים שאובין למכשירין וצ"ע כעת, וע"ע בת' הריב"ש סי' רנ"ה ובתוי"ט לקמן פ"ה מ"י ובת' שדה יצחק ח"א סי' כ'

מ"ג גסטריות שישראל ועכו"ם מטילין לתוכה אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור, ע' בבועז טהרות פ"ב סי' ב' ובמקואות פ"א סי' ב' ובמשנ"א שם פ"י מ"ו ובחזון נחום לקמן פ"ד מ"י ובמפרשי המשנה כלים פי"א מ"ד

שם מי שפיכות שירדו עליהן מי גשמים אם רוב מן הטמא טמא אם רוב מן הטהור טהור, ע' בר"ב מקואות פ"א מ"ד ובמשנ"א שם רפ"א ולקמן פ"ד רמ"י ובפ"ה רמ"י

שם אימתי בזמן שקדמו מי שפיכות אבל אם קדמו מי גשמים אפילו כל שהן למי שפיכות טמא, ע' בתפא"י פרה פ"ה סי' י"ט ושם פי"ב סי' ל"ו