אור הישר (טהרות) קפו

שם מחט שהיא נתונה על מעלות המערה היה מוליך ומביא במים כיון שעבר עליה הגל טהורה, ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קפ"ב ובבועז לעיל פ"ו סי' ד'. פרק שמיני

מ"א ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים, ברמב"ם פ"י ה"ה ממקואות מסיק עלה שהן בחזקת טהרה שחזקתן מן הגשמים עכ"ל. וקשה הלא בירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד קאמר ומקואותיה טהורין ר' לעזר בי ר' יוסי הדא דאת מר להאמינן שאינן שאובין הא למידת ארבעים לא דדרשי אך מעין ובור מקוה מים מה מעין מטהר כל שהוא אף מקוה מטהר כל שהוא ע"ש, הרי דמטעם נאמנות אתינן עלה ובזה גופא חלוקות נאמנות השאובין מנאמנות השיעור, והרמב"ם עם כל המפרשים דהכא ודהתם השמיטו כל זה וצ"ע כעת

שם מקואות העמים שבחו"ל כשרים לבעלי קריין כו' ופסולים לכל הטמאים, ע' במשנ"א לעיל פ"א ריש מ"ז וע"ע בר"ש אהלות פי"ח מ"ט ובתוי"ט ידים פ"א מ"ג וע"ע כפתור ופרח פ"י

מ"ב אלו בעלי קריין שהם צריכין טבילה כו', יל"ד קצת על סדר המשנה הלא לפ"מ דפתח באלו שהם צריכים טבילה הי"ל להקדים אלו הצריכים, היינו ראה מים חלוקים או עכורים באמצע ובסוף או לבנים ונמשכים טמאים אבל בתחילה או אפילו מתחלה ועד סוף טהורים וצ"ע. וע' במלאכ"ש זבים פ"ב מ"ב

, שם באמצע ובסוף טמא, הנה מלשון זה משמע דדוקא בשניהם ביחד, ולא אתא לאפוקי רק בתחילה, אבל ברמב"ם פ"ה ה"ו מאבה"ט גריס באמצע או בסוף

מ"ג המטיל טפין עבות מתוך האמה טמא דברי ר"א חסמא, בדמב"ם פ"ה ה"ו מאבה"ט צריף בבא זו להדינים של המשנה הקודמת ופסק דלא כר"א חסמא וע"ש בכ"מ ובר"ב ותוי"ט לעיל ריש מ"ב

שם המהרהר בלילה ועמד ומצא בשרו חם טמא, ע' במשנ"א זבים פ"א מ"א

מ"ד עובדת כוכבים שפלטה ש"ז מישראל טמאה בת ישראל שפלטה ש"ז מעכו"ם טהורה, ע' אור שמח פ"ה הט"ז מאבות הטומאות ובמשנ"א נגעים רפ"ג.