אור הישר (טהרות) קסד

בר"ב ד"ה האוכלין. אבל המשכבות והמושבות טהורין שאין עם הארץ עושה משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט, ע' בתוי"ט ובחידושי מהרי"ח לעיל ריש פרקין

מ"ו הגבאים שנכנסו לתוך הבית הבית טמא עם יש עמהן כנעני נאמנים לומר לא נכנסנו אבל אין נאמנים לומר נכנסנו אבל לא נגענו ע' במשנ"א דפרקין לעיל סוף מ"א ובתפא"י פ"ה סי' מ"ח ובבועז שם סי' ב' ושם במשנ"א מ"ב ובפ"י מ"ב ובתפא"י שם סי' י"ד

שם הגנבים שנכנסו לתוך הבית אין טמא אלא מקום רגלי הגנבים כו' וכלי חרס המוקפין צמיד פתיל טהורים אם יש עמהם נכרי או אשה הכל טמא ע"כ, והיינו דאמרינן בנדה ד"ה ע"ב דמוקף צ"פ אע"ג דניצול באהל המת אינו ניצול במעת לעת שבנדה וע' חגיגה כ"ה ע"א תוד"ה שונין, וה"נ פריך הש"ס בגיטין ס"א ע"ב אהא דכלי חרס המוקף צ"פ וליחוש שמא תסיטנו אשתו נדה, וע"ש בתוד"ה וליחוש ובסוטה כ"ט ע"ב רש"י ד"ה ובכל הספרים וצ"ע כעת, וע"ע באור זרוע ח"א סי' תשע"ד

שם אבל המשכבות והמושבות כו', ע' תוס' חגיגה י"ט ע"ב ד"ה בגדי ע"ה ובגיטין ס"א ע"ב ד"ה וליחוש ובב"ק ס"ו ע"ב ד"ה דגזל משכב ובר"ש לעיל פ"ה מ"ז ובמלאכ"ש שם

מ"ז המניח את כליו בחלון של אודיארין ראב"ע מטהר וחכ"א עד שיתן לו את המפתח כו' והנה במשנ"א האריך להבין טעם מחלקותם בזה ע"ש, ולעד"נ דכבר איפלגו ר"א וחכמים לעיל פ"ו מ"ה דר"א סבר ספק ביאה טהור וחכמים סברי כל ספק טומאה ברה"י טמא בין שיהיה ספק ביאה או ספק נגיעה כדביאר שם הרמב"ם ע"ש וניהי דאפשר דראב"ע לא ס"ל כר"א במקום פתוח כבקעה דהתם, אבל הכא שחלונו נעול ס"ל בספק ביאה כזו דטהור, וחכמים אף דהתם מטמאו בהחלט כל ספק אבל בספק נגיעה דהכא שנתוסף לדלת שבחלון מסירת מפתח או חותם או סימן מטהרים

מ"ח מי שהיה טהור והסיע את לבו מלאכול ר' יהודא מטהר שדרך טמאין פורשין ממנו וחכמים מטמאים, הנה הר"ב והתוי"ט נמשכו בפירושם אחרי דעת הרמב"ם דטומאה וטהרה זו קאי אגברא, משמע דדייקו לשון המשנה שדרך טמאין פורשין ממנו, אבל הגר"א ז"ל בא"ר מפרש האי טומאה וטהרה גם על תרומתו של מסיח הדעת, ולכן הוסיף על לשון המשנה שדרך טמאין פורשין ממנו וממאכליו ע"ש.